אני אוהבת אותו עד כדי כאב ובכי לא נפסק ועד כדי פתיחת טינדר מחדש בשביל לראות כמה אנשים מתעניינים בי וכמה הם נחותים ממנו. אני אוהבת אותו והוא חורר לי את הלב הצהריים עם רוע. אני אוהבת אותו ומפחדת פתאום שאין התאמה ביננו. הוא כל מה שטוב בערימות העצב שאני שקועה בהן. אני רק מאחלת לעצמי להיות איתו עד הקיץ שבקץ הימים. או לפחות עד ליום הולדת שלו, קניתי לנו כרטיסים להופעה שאני ממש מתרגשת לראות איתו.
מעניין אם הוא עדיין קורא את הבלוג שלי (כמו שאני יודעת שמבקר בשלה) או שמשוכנע שנטשתי אותו ולא נכנס מדי ריב לראות כמה השתגעתי. הלוואי והיה כותב גם אבל לא הצצתי חודשים כי אין במה. אם הייתי יכולה הייתי מונעת ממנו לקרוא את הקטע הקודם. אבל אתם, תקראו.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
