תנשמי את חייבת להפסיק להרגיש ככה עצובה כל לילה שני.
אולי אני לא בנויה לקשר הזה. אולי המרחק עושה לי בלאגן בראש?
אני לא מצליחה להרגיע את עצמי ולנתח כל צעד שלי..ואם אמרתי משהו שקצת נשמע נזקק מידי.
אני בסך הכל רציתי לדבר בטלפון ולשמוע אותו לפני השינה
אבל הוא אצל חברים מהצהריים וכבר חצות..אבל זה מרגיש לי לא נעים להפריע..
אז בסך הכל אמרתי לו שאני רוצה לדבר ..וכל מה שהוא אמר שאפשר בהודעות.
אני רציתי לדבר.לשמוע קול. לא רציתי הודעות.
אאבל זה נוח כי הוא עם החברים. בכללי אני משתדלת לא להפריע ודווקא לא פונה אליו בכלל.
הפעם הייתי לפני שינה ובסך הכל רציתי לסיים את הלילה בצורה מתוקה.
עכשיו נשארתי עם מחשבות..על אם אני עושה טעות שאני נכנסת לקשר הזה.
הקשר שבו אני רואה את הבן זוג בערך פעם בשבוע..בשאר הזמן אני לפעמים מרגישה טוב ולפעמים לא.
אני מפחדת להיכנס יותר לעומק של הקשר ולרגשות עמוקים יותר.
אני לא רוצה להיפגע.
אני לא רוצה להתאהב.
אני רוצה לחכות לראות אם הכל זורם ורק אז לתת לזה אישור.
אני מרגישה שהפרנואידיות שלי והמחשבה היום יומית עליו גורמת לי להתאהב בו.
אני מתהפכת במיטה. ועצוב לי.
זה לא מה שאני רוצה לחוות בזוגיות.
מה אני עושה?! אפשר להחזיר את הגלגל אחורה?....
😥