אני תמיד הייתי זאת שאם היו באים ואומרים לה "הוא הציע לי נישואין ..אנחנו כבר חצי שנה ביחד"
הייתי ישר מתחילה עם "מה את נורמלית? מה את עושה? את יודעת שאת עושה טעות! את עוד לא מכירה את הבן אדם ואת מוכנה להתחייב אליו?"
גם לגבי כל סיטואציה שבה את מתחייבת למישהו אחרי הכרות קצרה ..תמיד הייתי מצקצקת ונאנחת במקום.
עכשיו זה קורה לי.
בילינו יומיים ביחד..רצופים אושר ושמחה . היה מושלם. לא פחות מזה!
באיזשהו מקום שנינו תמיד רצינו לצאת מהבית..וגם שנינו יודעים מה זה לגור לבד.
וזה יצא מסונכרן כזה ששנינו רוצים..שנינו ביחד..טוב לנו.
ובאיזשהי סיטואציה פשוט זה הועלה...הלעבור ביחד.
מה?! אני עוד לא חודשיים וקצת איתו..
אנחנו לא לחוצי חתונה וילדים..אנחנו עוד צעירים
מה נראה לנו?
אבל מצד שני...זה יכל להיות נחמד.
יצאתי מבולבלת מאד.
אולי נגיד שהכל היה דיבור היפוטאתי.
(בדקתי דירות
)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
