חזרתי לא מזמן מאותו בחור,
הרי אנחנו כבר ישנים ביחד , איזה חמש-ארבע פעמים כבר מאז ההיכרות
הרי אנחנו ישנים מחובקים
אנחנו מתנשקים כל הזמן
המגע בנינו הוא כמו מגנט שלא נותן לנו להיות רחוקים
המבטים שלנו ננעצים אחד בשני
היינו בכמה מסעדות, שילם עלי פעם אחת (שהסכמתי לו)
אנחנו לא זוג
אנחנו לא ידידים
אנחנו לא מכירים יותר משבועיים בערך.
אנחנו גרים קרוב אבל מעולם לא היינו בקשר.
אז מה אנחנו?
למה החלטנו לבדוק את זה, לזרום עם זה
לקחת את זה לאט..
אבל זה ממש לא מרגיש לאט, זה שואב אותנו לתוך זה.
אני מרגישה שיש לי בן זוג אבל שאני לא בזוגיות.
הוא מעודד אותי לצאת עם גברים אחרים, כי אחרי הכל לא הייתי רווקה 10 שנים
הוא רוצה שאני אדע גם להיות לבד, שאני אחווה את הרווקות, שאכיר אנשים
והוא בסדר עם זה, באמת.
הוא אומר "מה שיהיה יהיה, תיהי איפה שטוב לך"
אני צוחקת, מחייכת
שמחה שיש לי את האוויר הזה, שכל כך רציתי
אבל למה הוא, הבחור הזה ..נכנס לי ללב כל כך מהר?
אני לא אומרת שהתאהבתי חס וחלילה.
אני מרגישה שנשאבתי לטוב הזה שלו, שלנו ביחד.
ולכן,
אני מבולבלת נורא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
