אחרי שישה ימים שעברו מהפוסט הקודם:
חליתי, התחיל להחמיר לי, לא הלכתי כמעט שבוע ללימודים כשאני סובלת ובהזיות מהכאבים.
אחרי כמה ימים הלכתי למספרה שקצת יתקן לי את העוול שנעשה לי בשיער. 550 ש''ח הלכו להם.
חוזרת ללימודים בתקווה שהכל יסתדר,
חוזרת ליום אחד, כבר לא ממשיכה ללכת.
יום חמישי קמה עם התקררות שלא עוברת
יום שישי קמה עם פריחה בפנים, לא יכולה לראות אף אחד.
אתמול "היועץ" יצר איתי קשר, הוא רצה שניפגש הוא היה באזור.
לא יכולתי לתת לו לראות אותי ככה.
אמרתי לו שלא . נראה לי שהוא חושב שאני סתם משקרת.
אחרי זה "הצלם" יצר איתי קשר, הוא מתגעגע, מרגיש תחושת פספוס , לא דיברנו מסוף אוגוסט.
יצאנו בקיץ לתקופה , ולא רציתי אותו וגם סוג של רציתי את ה"מתוסבך" .
אני אמרתי לו שאני סטודנטית ולא רואה איך אני מנהלת קשר בנוסף לעומס.
הוא אמר שאני אחשוב על זה,
אמרתי שבסדר אחשוב על כל מה שנאמר.
לא יודעת מה לעשות.
כרגע אני מרגישה שאני לא מחלימה, שהמצב הפיזי שלי לא טוב.
שאני נדבקת בכל דבר אפשרי שבאוויר , אני לא מצליחה לתפקד.
לא מצליחה להיות יצירתית.
קשה להודות אבל אני בדיכאון רציני.
אני מתוסכלת מהגוף שלי, המערכת החיסונית שלי כנראה פח.
ועד שלא אחלים ואחזור לעצמי, לשקט הנפשי ולבריאות שלי,
אני לא אוכל שמישהו יגע בי או יסתכל עלי.
כי אני חיה בבושה ענקית.
מתי כל זה יעבור.
אני רוצה ליצור , רוצה שקט נפשי.
דיי.
כשאתה לא מבין מה יש לגוף שלך, ובנתיים הוא שם לך רגל.
זה תיסכול עצום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
