טוב עבר כמה זמן מאז שעידכנתי, אפשר להסיק שהתואר שואב ממני אנרגיות ברמה לא נורמלית.
בקצרה,
אחרי שחיליתי הגעתי למצב שבו אושפזתי במיון, נעדרתי מהלימודים משהו כמו שבוע וחצי.
בזמן הזה, "הצלם" שרצה שנמשיך לצאת שוב, לא הבין למה אני לא יכולה כרגע לתת לו תשובה ולכן התייאש. (וטוב שכך)
כשהבראתי נאלצתי להשלים את הפער שנוצר , ועבדתי כמו חולת נפש על פרוייקטים.
כרגע אני במצב דיי מאוזן עם הכיתה, ואפילו מעולה.
הלימודים מאד קשים, הרמה מאד גבוהה. בעיקרון אין לי חיים , יוצאת פעם בשבוע בקושי לכמה שעות.
אחרי שהתאשפזתי "המתוסבך" יצר איתי קשר פתאום כי הוא נבהל לא הבין מה קרה לי.
זה יצר מצב שבו נפגשנו וכמובן, נשיקות מיזמוזים וחרטא.
חשבתי שאולי בזמן הלימודים משהו כן יוכל להחלים בנינו, ונוכל לבנות קשר טוב ומאוזן . במיוחד שלי אין חיים יותר מידי אז אני לא אהיה תלויה בלראות אותו.
למרות שניסינו לשמור על קשר, לא נפגשנו מאז. וזה מדובר על קצת לפני תחילת דצמבר שראיתי אותו.
לצערי יש לי אליו עדיין רגשות. וזה מבאס ביותר.
אני קצת מרגישה שבא לי לצאת עליו ולהעיף אותו קיבינימט כי אני לא מבינה מה טעם הקשר הזה.
מצד שני, "היועץ" מידי פעם מטפטף לי קטעים של להיפגש או לבוא או חרטא כזאת. לא מעוניינת להמשיך להתראות איתו.
מצד שלישי, מישהו חדש נכנס לי לחיים והוא גדול ממני בשנתיים וגר ממש קרוב אלי, 5 דקות מהבית.
השיחות זורמות, הוא מבין את העומס שיש עלי.
נפגשנו פעם אחת, בפעם האחת הזאת..לא הרגשתי משהו רגשי. היה לי כיף לדבר איתו
לא הרגשתי משיכה, לא פעימות..לא פרפרים. והוא נראה ממש טוב דווקא. וממש בראש שלי.
המצב כרגע זה שהוא יודע שאני לא במקום הזה של זוגיות ושל רומנטיקה ואני יותר מחפשת ידיד/ חבר טוב
ונראה שהוא הבין את המקום שלי (וכן אמרתי בלי יזיזות) והרעיון הוא שנבלה ונדבר וזהו. לא רוצה מעבר כרגע.
במיוחד הבעייתיות היא שיש לי עדיין רגשות למתוסבך, ואני לא מצליחה כרגע לפתח משהו למישהו אחר.
בכללי נראה לי שאני נדפקתי לגמרי מבחינה רגשית.
חוץ מזה,
אני נראית יותר טוב, מטופחת.
גידלתי את הגבות (כן כן) וזה נראה מסודר.
גם התחלתי לשים פלטה שקופה בשיניים בלילה שזה מיישר אותן יותר.
ו..זהו אני מרגישה ש..
כל מה שחסר לי זה באמת אהבה. למרות הכל.
עד הפעם הבאה.