המילים האלה שלך "ככה אני , אני כזה..לא מרעיף כמויות של אהבה" "אני לא מבין מה את עושה איתי בכלל"
"אני לא הולך לשכנע אותך להיות איתי, אני לא ארדוף אחרייך" "זה מי שאני , אם לא מתאים אז ..לא חובה"
הייתי בסרט הזה, במקום הזה
המשפטים האלה, לא אומרים הרבה טוב..
לא מבשרים הרבה...
וכן אנחנו "רק " חודש מכירים, וכן ב"רק" חודש הזה..הספקנו לריב, לשכב ,להכיר את אמא שלך, להכיר את החבורה, לצחוק, לצאת, לאכול ,לאכול ולאכול
ולישון..הרבה.
אבל מה אני יכולה לצפות ממך.
איך זה שאני לא מצליחה להרגיש שאני משהו מיוחד בשבילך, או שאתה איתי ברצינות ולא כזה "יואו..נזרום..כן..נראה מה יביא יום"
לא שאתה אומר את זה , אבל זאת הגישה.
אני יודעת שאני לא אמורה ללחוץ, אני גם לא יודעת מה אני רוצה מעצמי.
אני מרגישה שכרגע יש לי יותר מדי אורות אדומים מהבהבים, ואני מנסה להגן על עצמי.
אני רוצה להבין שאני נמצאת עם בן אדם שבאמת רוצה, שירצה גם להראות לי שהוא רוצה, שהוא עוטף
שהוא מחבק, שהוא זורק מחמאה.
לא מגיע לי?
אחרי כל החודשיים האחרונים, שאני הייתי במקום הכי נמוך שלי
לא עדיף לי להיות עם מישהו שהכי עוטף בעולם?
אני כבר לא יודעת מה להרגיש.
ואני לא יודעת אם להיכנס לזה.
אנחנו אומנם נהנים ביחד, אבל לתקשר...זה אסון.
ולמה כל זה דווקא שנכנסת לי ללב.
וכמה מתאים בכל הבלאגן הזה
בחור מס2 שנשארנו ידידים, עדיין מנסה להשיג אותי
והוא מנסה גם להיות איתי בקשר
הוא שהוא לא איתי, הוא לא הבן זוג שלי
מנסה להילחם עלי, כי הוא חושב שהוא מצא מישהי מדהימה.
כי הוא אמר לי שיש לו אינטואיציה לזה שניהיה ביחד בעתיד.
ואני כזאת סתומה, שאני בוחרת בפלונטר הזה, בזוגיות הזאת..
במקום לברוח עם הבחור השני. ואתן לו לפזר עלי את כל האהבה שיש..
למה?
משובשת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
