עיגולים שחורים מתחת לעיניים
לילות טרופי שינה
ונפש שלא מוצאת מנוחה
הבכי הופך לרחמים עצמיים
ושיתוף הופך לתלונה
אז מה?
היי שקטה ילדה?
אבל לא שקט לך
משהו ממשיך לבעור בפנים
הוא צורח את הכל ביחד
שקשה להקשיב
הלבד ששורף
בניגודיות מובהקת
ללבד אמיתי
כי נכון
לא תמיד יש
עם מי לצאת
את מי לשתף
על מי לסמוך
לא תמיד יש
ממי
לבקש
חיבוק
ימים שלמים שעוברים
בלי לראות נפש חייה
שיחות שלמות שעוברות
בלי שנפש אחת רואה את השנייה
זה הכל נכון
אבל יש לי משפחה שאוהבת
ולפחות חבר אחד בעולם הזה
גם אם הוא רחוק
יש לי כלב
שמנשק את כל הפרצוף שלי כשאני בוכה
רק תסבירי לי
למה את בוכה ילדה
רגשות מתפרצים
בלי שם וצורה
איך תוציאי אותם ילדה
הלילה היה הלילה השפוי בשבועיים האחרונים
ישנתי מ10 וחצי עד 2
ב2 קמתי ועישנתי כדי לנסות לישון עוד קצת
התעוררתי 20 אלף פעם עד שנשברתי שוב ב4
עישנתי משהו חזק יותר שנתן לי לנמנם עד הבוקר
אני מעשנת יותר משאני יכולה לאפשר לעצמי
הגעתי לקצה שלי כבר מזמן
החלטתי להאבק עוד קצת
לפתור את הבעיה מהשורש
במקום לכבות שריפות ולהשקיט סימפטומים
אבל האמת היא
שנגמר לי הכוח
אמא
בחיי
נגמר
זה רק חלק קטן בחיים שלי
אבל החלק הזה מפריע לי
להתמודד עם כל השאר
שמישהו יחבק אותי חזק
ויספר לי כמה שאני גיבורה
במקום לנסות להקטין את הקושי שלי