I'm just thinking out loud

אני מרגישה אותו, הוא מרגיש אותי

דרך המגע, דרך האנרגיה, דרך טלפתיה

כמו היינו מחוברים

הוא חזר סופ"ש וסיפר שהתעורר בשני לילות רטוב

הוא שאל אם זה קשור אליי...

מלחיץ, כי זה צירוף מקרים הזוי מידי מכדי להיות צירוף מקרים

אנחנו קרובים מאי פעם

הוא מכיר אותי באמת

והוא אולי הבן אדם היחיד בעולם שאוכל להגיד את זה עליו

הוא יודע את כולי

הוא ראה הכל, ובכל זאת לא ברח

למרות ש(לשנינו) היו רגעים שהכל הצביע לשם

.

יש בו קסם

קסם שנוגע בכולם

אני רואה את המבט שלהם נאור כשהם רואים אותו

וכך גם המבט שלי

"אני אוהב אותך בכל נימי נפשי"

אנחנו זהים בשורש, ושונים כל כך בקצוות, משלימים

אנחנו דומים ושונים שזה מדהים

אבל אני?

אני אף פעם לא שבעה

חסר לי הריגוש

הפרפרים באוויר

הם אף פעם לא היו בינינו

הקשר בינינו היה מפוקח מהרגע הראשון

חשוף

כמו היינו עירומים

הצצנו ישר אל נשמתו של השני

הכי עמוק בפנים 

בכנות בוטה

בלי פלרטוט בלי משחקים

הכי עמוק בפנים

ואני?

אני מחפשת אישור לשלם בשבור

ואישור לקרוב מרחוק

אני מחפשת אישור לאושר בכאב

אני שואפת לטוב ובורחת כשהוא מגיע

כמו היה גדול מלהכיל אותי

ובטח אלך לאיבוד בתוכו

בטוב הזה, הזר.