I'm just thinking out loud

פעם נהגתי לומר שהחיים יפים, אלה רק האנשים שחרא

היום אני חושבת ששניהם יפים

ועדיין, משהו באמון שלי בבני אדם נפגע

קשה לי לסמוך על אנשים

גם אם הם הקרובים אליי ביותר

האמון שלי כבר לא מוחלט כמו שהיה

ואולי זה טוב, אולי זה לא רע

אולי זו הדרך שלי להגן על עצמי

זה כי נפגעתי

פעם אחת יותר מידי

אבל האמת היא?

אני גאה בעצמי

אני לומדת כל יום ומשתפרת

אני עושה את זה טוב יותר ויותר

אני יודעת

אני רוקדת. בלי כללים בלי גבולות

מבטאה את עצמי בתנועות

הגברים מסביב שולחים אליי מבטים מהוססים

בודקים אם אני בעניין

ואני בשלי, אני בשלי

אני רוקדת את כל מה שעובר בי

ולא איכפת לי עוד משום דבר

אני מרגישה משוחררת

והמחשבות כבר לא מנקרות לי בראש

הם משתלבות עם הרגשות שלי בתיאום שהוא שלי

וטוב לי

פשוט טוב.