I'm just thinking out loud

"אולי זה דיכאון" אומרת הרופאה

ואני לא יודעת מה לומר לה

כי זה לא שאני מדוכאת כל הזמן

גם אם ההנאה שלי לא תמיד שלמה

אבל אני לא יודעת מה יש לי

כבר כמה חודשים, אני לא יודעת

היא נותנת בי מבט בראש מוטה

המשקפיים נוזלים לה על האף

ורושמת לי מרשם לפסיכיאטר

"יש להם גם תרופות טבעיות"

כל החיים אמרו לי שאני חזקה

יותר משאני חושבת

בחודשים האחרונים הבנתי

שאני חזקה הרבה פחות

כי אתם מבינים, אני רוצה להאמין

שאני יכולה לעבור את זה

לבד, כמו גדולה

שאני חזקה מספיק לתפקד

גם כשקשה לי

אבל תראו אותי

זה הגוף ששובר את הנפש

או הנפש ששוברת את הגוף?

כי הנפש שלי חזקה יותר

אני יודעת את זה

היא תלקק את הרצפה

ועדיין תמצא את הדרך חזרה

אז אולי זה הגוף שהתעייף

אנחנו כל כך קטנים ומוגבלים

שזה מדהים