I'm just thinking out loud

סיפרתי לו שגם לי

אין כל כך תיאבון

הוא אמר שזו תופעת לוואי

לא רק של דיכאון

גם של אהבה

אבל האמת שביומיום

אני לא נותנת לעצמי הרבה מקום

לחשוב על רגשות או להרגיש אותם

אני לא יודעת אם זו השגרה

ששוחקת אותם, את הרגשות שלי

או אני. אולי זו אני.

שמחזיקה חזק כל כך בכל הכוח

את כל הרגשות ביד

שלא יברחו לי

אולי זאת אני

שלא נותנת

מקום לעצמי

אבל כשעצרתי לרגע לבחון

הבנתי שהרגש שלי עדיין שם

הוא לא הלך לשום מקום

הוא יושב שם בצד, סבלני

מחכה לי

שאסדר את הכל

אני מתגעגעת אלייך

זה רק השכל

שאומר לי לשים את הרגש

עוד קצת בצד

נ.ב.

רק רציתי שתדע

שאני אוהבת אותך