I'm just thinking out loud

פוסט 182 לשבוע זה שמדבר על אותו נושא.

"מה את אוהבת בו?"

"יש לי איתו המון במשותף..." עניתי

לא, מה את אוהבת בו

לקח לי כמה רגעים לחשוב

"הוא פתוח וחם ומשוחרר"

אבל האמת היא

אני יודעת שאני לא אוהבת אותו

אני אוהבת את המקום שהוא מילא אצלי

האמת היא שלא טרחתי להסתכל עליו מעולם

כשהתחלתי לצאת איתו הייתי בכלל בקראש על מישהו אחר...

הוא פתח את הלב לפניי והדבר היחיד שהיה לי בראש היה...

כמה מהר הוא שלי בלי שהתאמצתי בכלל

אהבתי את המגע שלו

הוא היה חם ומכוון אליי והרגיש לי בטוח

אהבתי את העולם שהוא פתח לפניי

הוא הכיר לי עולם שלא ידעתי לפני כן

עולם של מסיבות חיי לילה מוזיקת טראנס וטכנו

צילום אומנותי ואנשים סטלנים

נהניתי איתו והיה בינינו חיבור טוב

אבל זה לא ריגש אותי

הייתי בקראש על מישהו אחר בכלל...

חתכתי את הקשר בגלל שהוא חזר לסמים...

לא נאבקתי שיישאר והוא לא נאבק שלא אלך

המשכתי הלאה, ולא היה רקגע אחד שהרגשתי עם זה רע

חזרתי להיות איתו בקשר כי הרגשתי לבד...

חיפשתי חברה

הוא ניתק איתי קשר כי היה לי חבר

כשנפרדתי מהחבר חזרתי אליו

שוב מאותו מקום אנוכי ונואש

הוא חיפש מערכת יחסים רצינית

ואני...אני בשלי

אני לא רוצה לאכול את העוגה

רק לטעום

אם הוא היה קרוב עכשיו הייתי מזמינה אותו לדייט

והייתי עושה את זה אחרת

אני רוצה את זה אחרת

לפחות עוד פעם אחת

אבל אולי...

אולי קיבלתי איתו הזדמנות אחת יותר מידי

ואין לו עוד מקום בלב בשבילי

המחשבות האלה לא רלוונטיות בכלל

הוא גם ככה רחוק ממני 800 אלף מייל

ומה קרה ל"לעולם" שלי?

ולהחלטה להוציא אותו מהראש?

ומה קרה לכעס ולתחושת הכבוד העצמי?

מה לעזאזל גרם לי לפנות אליו בצורה כזאת?

ניסתי להאבק בזה הרבה זמן

והגעתי למקום שבו אני מבינה שאהיה חייבת לפתור את זה

אני כנראה בן אדם של פתרונות, לא של הדחקות

אז לעזאזל עם הלעולם והכעסים והכבודים

אז סיפרתי לו...

סיפרתי לו שיש לי כל כך הרבה מה לומר

שאני שותקת ומדברת על שטויות

סיפרתי לו שלא האמנתי שנדבר שוב אי פעם

כי לא חשבתי שיהיה לי את האומץ לפנות אליו

למה אומץ? כי האגו שלי פחדן

"אתה חסר לי" אמרתי לו

'נראה ב5:07'

אני עונה לעצמי את התשובה במקומו

"תראי, תמר, את חמודה והכל, אבל הקשר איתך לא עושה לי טוב"

ואין לי מה לענות על זה

זו תשובה שהיא מוחלטת

שלא משאירה עוד מקום

ורק בפנים אני חושבת...

הלוואי שזה היה אחרת

ואני מתאמצת בכל הכוח

לא לכעוס על עצמי 

כי פניתי אליו אחרי הכל כי אני בן אדם אנוכי

פניתי אליו בניסיון להביא את עצמי למקום שלם יותר מולו

מה השגתי?

שום דבר אני מניחה

רק תשובה, או היעדר תשובה

אותו דבר או היינו הך

תוספת אחרי העריכה

8:55 

"כפרה עלייך, אני בהודו, עושה חיים"

אני צריכה להמציא אייקון מיוחד בשביל הפרצוף שיש לי עכשיו

וכאילו...

מהרגע שזה צף

אני לא מוצאת את הדרך לקבור אותך בחזרה

אני לא מצליחה להמשיך קדימה

אני תקועה איפשהו מאחור

בהזדמנות שלא מימשנו מעולם

ואני רוצה בכל הכוח

את כל מה שמחוץ להשגה שלי

ואתה, אתה רחוק ממני 800 אלף מייל

והאמת שגם אם היית קרוב יותר

היית רחוק באותה המידה כנראה

לעזאזל

ככל שאני חושבת יותר

אני מבינה פחות

מותר לך

מותר לך ילדה

מותר לך הכל

מותר לך

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=779931&blogcode=14255215 

אני לא מתחייבת.

לשום דבר, אף פעם.

רק נוגעת ובורחת.

טועמת והולכת.

אני לא מתחייבת.

לא במחשבות,

גם לא ברגשות,

מחליטה ומתחרטת,

לעולם לא מתחייבת.

רגל אחת בתוך המים

ואחת ביבשה.

אני אשחה עם העוגן ביד,

שתמיד אוכל לחזור.

וגם כשאבחר לי דרך,

אשאיר לי פירורי לחם מאחור

...שאמצא תמיד

את הדרך חזרה.

כי אני לעולם לא מתחייבת.

לשום דבר, אף פעם.

רק נוגעת ובורחת.

טועמת והולכת.