אני מתגעגעת לגשם
הוא קרוב, אני יודעת
אני מריחה אותו
אני מתגעגעת לכל כך הרבה דברים
אני מתגעגעת למדא
חלמתי על זה בלילה
הלכתי לקורס נוסף של מדא
ובשנייה שנכנסתי רציתי לבכות
העיפו אותי משם כמו כלב
ולא כי לא עשיתי את העבודה שלי כמו שצריך
העיפו אותי משם כמו כלב
והיום, אפילו תעודת חובשת אין לי
זו לא התעודה שחשובה לי, זו ההכרה
אני מתגעגעת לגשם על שמשת האמבולנס
לסירנה ולאדרנלין
אני מתגעגעת לתחנת הסנדויצים
אני מתגעגעת לזריחות של הבוקר
אני מתגעגעת למדים
להליכה הבטוחה בבתי החולים
ואני מתגעגעת לחברה מהקורס שלי
לאווירה של הקורס
לבדיחות ולריקודים בהפסקות
אני מתגעגעת לתמונות שהוצאתי שם
לפסנתר לאנשים
אני מתגעגעת ללימודים
לריח של הדף הלבן הנקי
לכתב העגול המתרגש על הנייר
לאחיזה של העט החדש
ללמידה עם המוזיקה ברקע
יש משהו כיף בתחילת שנה
אני יודעת שאת זה אני יכולה לחוות שוב
לעשות פסיכומטרי ולבחור תואר
אבל יש בי משהו שעוד קצת ילד
משהו שמפחד לגדול
אני מתגעגעת לחברים שהיו לי פעם
אני מתגעגעת לרייצ'
ולהלן ההתכתבות האחרונה בינינו:
"תקשיבי, אני המשכתי הלאה, אני לא אותה רחלי, אני בן אדם אחר
אני לא רוצה לפגוע בך. אני פשוט חושבת שאנחנו בני אדם שונים מידי.
לי יש את הדרך שלי ואני יודעת שלך יש את הדרך שלך.
אני לא אומרת שאני לא אומרת שאני לא יגיד לך שלום אם אני אראה אותך,
אני פשוט חושבת שחברות לא נחזור להיות מקווה שאת מבינה את זה"
אני מעריכה את זה שאת אומרת את ואני מאחלת לך את כל הטוב בעולם
"גם לך ובאמת שזה לא אישי. ואני מקווה שאת לא נפגעת ממני."
זה בסדר :)
________________
אבל זה לא, זה לא בסדר
את היית החברה היחידה שלי
ואני מתגעגעת אלייך
פשוט מתגעגעת
מתגעגעת לסיגריה מחוץ לבית של אבא שלי
לטיפות הגשם ששוטפות את הירוק בחוץ
אני מתגעגעת לסלפי שלך, בכל מקום בכל פינה
אני מתגעגעת לאיך שאת שרה ומזייפת, בטוחה שאת זמרת
אני מתגעגעת אלייך כל כך שזה עצוב
אני נזכרת בשבת שעשינו יחד בדירת שירות שלי
את יודעת שהעיפו אותי מהשירות בין היתר בגללה?
היא היתה שווה את זה.
את שומעת?
אני נזכרת בשבת ההיא, זו היתה הפעם האחרונה שהיינו ביחד באמת
הנחתי את הלב שלי על מגש לפנייך
וריסקת אותו פעם אחרי פעם
את יודעת שהייתי עושה המון בשבילך
שאני אוהבת אותך באמת ללא תנאי ללא תמורה
אני פשוט אוהבת אותך
כל כך שאני כועסת
ומתגעגעת ועצובה
אני מתגעגעת ללהיות מאוהבת
מאוהבת כל כך שהלב שלי עוצר או עושה מרתונים באוויר
אני מתגעגעת לאופניים שלי
למרדפים אחרי הרכבת
אני מתגעגעת לרוח בפנים
לזגזוג בירידות
אני מתגעגעת לישיבה סביב נרגילה בפארק
לא לנרגילה, לישיבה של הביחד
לדבר הזה במרכז שאיכשהו מאחד את כולם
אני מתגעגעת ללילות עם רובי לפני שהוא התגייס
לשיחות מתחת לבתים
על ציפורים שמשתינות, על מתושלח ועל נישואין
אני מתגעגעת לימים לפני ש"הזדקנתי"
שהרגליים שלי היו בריאות יותר ויכולתי לרוץ
ויכולתי ללבוש מגפיים
אני מתגעגעת ללרקוד, לרקוד עד שאפול מהרגליים
ואז עוד קצת
זה בסה"כ "גירוי פיקות", אז למה זה כואב כל כך??
בבלוג זה
בכל הבלוגים
