זה ידוע. כולם יודעים את זה.

אין טעם להסתיר. שקיפות מלאה. 

כנות אמתית. ישירות, ואפילו חוסר טאקט.

את נוראית, אני יכולה להשבע שאני באמת חושבת ככה. 

את הנורא מכל. 

הם לא באמת אוהבים אותך כל אלו עם הרגל השלישית.

לא באמת אכפת להם, הם לא מעוניינים בלשבת ולדבר איתך.

את חור, והפעם לא בכדי להשפיל בזמן סשן,

את פשוט כלום ושום דבר עבורם, אפילו עבור אלו שחשבת שאת כן.

את שם בכדי לספק את היצרים שלהם, זה מה שתמיד היית, צעצוע.

אין טעם בכלל לנסות להיות חברה, אשת שיחה.

את משחק, ואין לך כוח אמיתי בו. 

את כאן בכדי שישתמשו בך.

אני לא יודעת מה לעשות. אני לא יודעת איך להרגיע את עצמי במצבים כאלו, ולמה בכלל אני מגיעה לנק' שבירה מכלום ושום דבר.

אני לא יודעת למה הדמעות שורפות לי את הלחיים, ואני לא יודעת למה אני לא מצליחה לעצור אותן. 

כשאני באמת אני, כשאני לא מפחדת מדעות של אחרים, אני בחורה מינית, וטוב לי עם זה. באמת.

ושלא תבינו לרגע לא נכון, זה לא תמיד דבר טוב. זה לא תמיד קל. 

כמות האינטרסנטים שיש בקרבתי גדולה בכדי לספור.

מאז שעברתי את מה שעברתי, לפני קרוב לחמש שנים, כל פעם שאני באקט מיני עם גבר הוא הופך בעיניי להיות סתם אחד, 

וכשמישהו שאני מגדירה אותו כחבר אמיתי שלי שולח לי "תגידי למה לא, אם אני אחליט שזה מספק אותי, אז סבבה", 

זה מעציב אותי, זה מעציב אותי להגיד לו שהוא יהיה סתם אחד, שלי זה לא משנה כ"כ.. אתה רוצה? יאללה בוא, אבל אחר כך - ביי. 

הלב שלי דופק בקצב.

אני שונאת את זה. אני שונאת את הגועל נפש הזה שאתה גורם לי לחשוב עלייך עכשיו.

אני שונאת אותך על שהעלת את השיחה הזאת, ואת עצמי שלא העלתי אותה קודם.

אני שונאת הכל, אני פשוט שונאת הכל. 

איך הופכים את זה לנקי? 

איפה מוצאים חבר, זכר, אמיתי, שלא ינסה להכנס לי בין הרגליים? 

איפה מוצאים אחד כזה שאפשר לספר לו חוויות מיניות,

אבל רק בגדר סיפור, לא על מנת לגרום לו לרצות לחוות אותי? 

איפה מוצאים חבר? 

ולמה כ"כ קשה לי לנשום?

(סלחו לי על הבלאגן, המוח שלי לא מסודר כרגע והייתי צריכה להתעצבן על משהו - בחרתי במקלדת.)