אנחנו חיים עם שעון מתקתק לצדנו,

ובכל פעם שאנחנו לא עומדים בזמנים

הוא מצלצל.

הוא מצלצל,

והופך מצלצול להתראה,

ומהתראה לאזעקה,

ומאזעקה 

לזעקה

שלעולם לא תמצא מנוחתה.

ואם זהו המצב, מה הטעם בשעון?

אם מטרתו היא רק להנציח את מעגל הסבל,

אם תכליתו היא לשבור את השקט ולרסק את הדממה…

אוי, הדממה, 

האם היא הבעיה?

לא…וגם לא הצלצול, וגם לא הזעקה.

זה התקתוק.

התקתוק

שמאיץ בנו למהר,

שמשקר לנו שזמננו אוזל,

זמן

שלא היה שלנו

מההתחלה.