מחזיק בידי את צרור המפתחות ומניח אותם על שידת העץ הגבוהה
היא אוחזת בידה בקלשון התשוקה
ומצמידה אותו לצווארי
"עוד מעט ירד לך דם מהשפתיים"
"אתה הולך לנשוך חזק את השיניים"
עינייה מתמלאות זימה
אישוני העיניים הכחולות הופכות ירוקות
פעם הם היו כחולות כמו השמיים
בקצב הזה דוהות לי העיניים
ואז בגופי את נוגעת
עם קילשון התשוקה
אותי שורטת, באש חמה יוקדת, דוקרת
פעם בשבוע מוכרחים להשתטות עד בלי די
פעם אחת זה לא מזיק לשתות
מחשבות רודפות אחר הבלתי מושג
למי יש כח לזכור, חלומות מיום האתמול
נמצדת לליבי, יונקת את שפתיי בחוזקה
זה השדיים שגדלו או הלב שלה שדופק כמו דחפור ברכבת הקלה
לוקחת לי את האצבע לבדוק לה את החום
נראה שהיא לוהטת, היהלום המלוטש שלה רטוב וחלק
כשהיא תופסת לי את הקלשון
עוד מעט נכנס למטבח ואני אסבן לך את הגב
אולי אצייר לך על התחת עיניים, שפתיים ושלושה חצאים של לב קטן
בטח תקחי אותי אלייך להחליק על לשונך
ואז תתקעי בי מבט כזה שאומר
זה רק הולך להתחמם
"אתה נשאר איתי היום על הרצפה"
"עד שהחלב ישפך ממך כמו מנר התאווה"
"תדליק את האור במסדרון ותאמר לי תודה"
"אתה יוצא מכאן עם סימני קילשון על הגב ושן אחת שבורה"
הלילה הקריר, הלח, המחושגז, מראה את אותותיו
כוכבי הלילה ממלאים את השמיים
בזמן שאנחנו עם הראש באדמה
מהרהרים במעשה חסר תכלית שיתן מרפה לנפש רעבה
אם עוד יש גיבורי-על אצל מי קלשון התשוקה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
זוכמן