ושלא תחוו הצפות בימים קסומים אלו..:)

(עם אהבתי הרבה למים ונגזרותיהם, הרגע כיליתי חצי שעה ברדיפה עם המגב אחריהם, וזאת לא אחת מצורות הבילוי המועדפות עליי..

נו טוב, לפחות התרעננתי טיפה :)

"שעות של אמת

כשהים וג'ון ברייס ברקע

ואחרי מקלחת

סרוק ובפיג'מה

כשלא בוער כלום

והכל שליו 

ושלם את שלמותו.."

~

מתגעגעת לימים שהייתי יכולה לשבת בסוף יום ולשתות משהו חם ולהתכרבל עם איזה ספר טוב שעוזר להסתכל על הדברים בצורה קצת אחרת.

נו טוב, לפחות אני עסוקה :)

חושבת על הדברים שאני צריכה לעשות.. רשימת המטלות אינסופית, אבל אם להיות כנה, ברגע זה אני רוצה פשוט לשים את הכל בצד, ולהתבונן רגע מרחוק.

כל כך הרבה דברים קרו.. כל כך הרבה דברים קורים..

כל כך הרבה דברים לעשות.. והרבה דגשים לשים לב אליהם..

צריכה להשלים כמה דברים לקראת מחר.

ולהכין איזה משהו לפני הסופ"ש.

ברררר. 

למה אי אפשר פשוט לשבת ולהירגע..?

(ולנסות לתמלל איכשהו את כל מה שעובר עליי בימים אלו..?)

למה רשימת המטלות חייבת להתארך מעצמה?

ואם כבר התחלתי עם שאלות רטוריות..

אני מרגישה שאני עושה משהו בצורה לא נכונה.

עניין של התארגנות? תקשורת? ניהול זמן? משמעת?

אני יוצרת איכשהו "הצפה" בto do ליסט שלי.

אולי זה בין היתר נגרם גם מזה שאני אובר-רגישה לאנשים מסויימים לפעמים..

זה יוצר מצבים שבהם אני פשוט נמצאת שם בשבילם, וזה מעולה, פשוט זה קצת יוצר הצפת מטלות מערכתית,

מצד שני, אם לא הייתי עובדת עם עוד אנשים לא בטוח שהייתי מגיעה עד הלום.

פלונטר..

לא יודעת גם אם נכון להפיל עליהם את זה, הרי אם הייתי עובדת לבד כמות המטלות הייתה גדולה יותר פי שבע לפחות.

ביחד יותר פשוט לצלוח את המסע הזה,

אבל מה עושים כשאת כל כך מגוייסת בשביל כולם ככה שבקושי נשאר לך משהו לעצמך?

ומה עושים כשברגע שאת מעיזה לקחת "ברייק" כולם 'מתהפכים' עלייך פתאום?

איך מסבירים את זה החוצה? איך אפשר להגיד להם "שמעו, אתם אחלה, אבל הגיע הזמן שלי לקחת שעתיים חופש"?

מצחיק שאין לי מושג איך הגעתי לזה בכלל..רציתי לכתוב על משהו אחר לגמריי..

בעצם נראלי שהגעתי לזה כי באתי לכתוב משהו וניסיתי לברר למה אני לא יכולה פשוט לשבת ולכתוב פוסט בסוףיום יפה שכזה..

בתקווה לימים רגועים ומשימות שמבצעות את עצמן

the best is yet to come

:))