כותרת..

איכשהו הגעתי לפה.. אולי זה הגעגועים, רצון קל לפתוח לרגע את הברז ולתת לדברים 'לזרום' במקום שבו את יודעת שיש סיכויי נמוך מאוד שישפטו אותך.

שיהיה, אני כבר פה :)

שאלה רטורית כללית (אני לא באמת מצפה לתשובה, אבל אם קיימת כזו אשמח לשמוע..)

מה עושים כשמאבדים מישהו שחשוב לך בחיים?

או..יותר מדוייק, כשמישהו שממש חשוב לך מחליט פתאום ש'זה נגמר'?

מודה שעשיתי את זה בעבר עם חברה טובה שהרגשתי שהקשר איתה 'כבד' עליי בצורה קיצונית.

אבל פתאום יוצא לי לחוות את זה 'מהצד השני של המטבע'.

מה עושים במצב כזה..?

לקוות שהקשר יתחדש מתישהו? אבוד, חבל על הציפייה והאכזבה שתבוא בעקבותיה. זה המצב כרגע, זו המציאות.

תתמודדי עם זה איכשהו.

להמשיך הלאה? מנסה, כמיטב יכולתי.

להבין שהמצב ככה עדיף בשבילך..? הוא לא, אבל יכל אולי להיות יותר גרוע או משהו, כמו שיכל להיות יותר טוב או משהו, זה דו כיווני כזה.

בכל מקרה, הציפייה שדלת שנטרקה בפנייך תיפתח פתאום "באורח פלא" היא לא הציפייה הכי מציאותית ברגע זה ממש.

'כאשר אבדנו- אבדנו'.

תנסי לפתוח דלתות חדשות, לא שזה שונה בהרבה ממה שאת מנסה לעשות עכשיו, אבל שיהיה בהצלחה עם זה בכל מקרה.

מעניין אם באמת משהו אצלי 'דפוק', או שסתם 'לא היינו מתאימים ביחד'\'זה לא זרם למקום טוב'\'מגיע לצד השני טוב יותר' ועוד שיט בסגנון הזה.

אני נוטה לחשוב שאני גרמתי לכל המצב הזה, למרות שחברה ניסתה ממש להסביר לי שזאת לא רק אני וגם לצד השני יש חלק במה שקרה ועוד בולשיט בסגנון הזה. יש משהו בדבריה, כי באיזשהו מקום כל קשר הוא סוג של 'טנגו' וצריך שניים בשביל זה, אבל אני עדיין חושבת שגם בטנגו לפרטנר שלך לריקוד יש חלק מאוד משמעותי באיך שהריקוד ייראה בסופו של דבר.

עכשיו כשאני חושבת על זה..אולי זה ה'אישו'. יש מצב שאני 'לא כל כך יודעת לרקוד' (אם כבר התחלתי עם מטאפורות אז יאללה נמשיך לזרום על זה בכתיבה ונקווה לטוב ). אם זה המצב, אין לי כל כך..מקום, או הצדקה להרגיש אשמה.

או ש'אלמד לרקוד', או שלא אשתתף בריקודים שאני לא יודעת איך להתנהל בתוכם, שזה לא שונה בהרבה מהמצב שלי כרגע.

אני והמטאפורות שלי...טיפשי, אני יודעת. אבל אם זה מה שזורם כרגע אז 'זאת אני', ו'שהעולם יתמודד עם זה'.

ואולי זאת הגישה שצריך לאמץ?

אם הייתי מספיק בטוחה בעצמי זאת הגישה שהייתי נוקטת.

אבל אני לא, במיוחד אחרי היום שהיה.

אבל..

זא לא שיש לי כך כך ברירה אחרת עכשיו מלהמשיך קדימה.

אז..זה מה שאעשה , נמשיך קדימה הלאה עם הפנים לאופק וזה.

ואולי יהיה בסדר, ואולי לא, ואולי יבוא יותר טוב, ואולי לא.

אבל אני אהיה אחרת, זה בטוח.

אז אני אמשיך לעבוד על ה"עדכון גרסה" שלי כרגע, כי זה לא שיש לי משהו אחר טוב יותר לעשות.

ונקווה שדברים יסתדרו מתישהו, ואם הם לא אז נלמד להתמודד איתם.

והכי חשוב, 

עברתי כבר דברים הרבה יותר מאתגרים מזה.

ראיתי תקופות מאתגרות יותר.

גם זה יעבור.

והיום אני חזקה יותר, יש לי כלים שאז לא היו לי.

היום אני מנוסה יותר, אני יודעת מה מחכה לי ומה זה דורש פחות או יותר.

ובכל זאת פקששתי קצת במאני טיים. 

שיהיה, נלמד לפעם הבאה מהטעות הזאת.

כמו מכל דבר.

יצא פוסט חופר פיצוצים אבל הצליח להרגיע אותי קצת, אז אולי היה שווה את זה :)