כבר לא יודע

הוא נסע לדיזנגוף סנטר, בשעה של שפל. 

יש לו קידום על הראש והוא לא יכול להמשיך להסתובב בעבודה עם חולצות סוף מסלול

או עם סנדליים

אין ברירה, צריך להיראות רציני

אז הוא נסע לדיזנגוף סנטר בשעה של שפל. 

הוא לא לקח אף אחד מחבריו או אף אחת מהידידות שלו, 

זה חתיכת הימור יחסית לבחור כמוהו בלי סטייל

מקווה שיהיה שם בחנות הבגדים מלאך שישמור עליו

כי הוא יודעי שהמוכרים שם, הם קצת כמו מוסכניקים, רק "יריחו" שהוא לא מבין בסטייל ויגמרו לו על כרטיס האשראי

לכן גם העדיף ללכת בשעה של שפל,

בשעה שלאף עובד לא איכפת

ואף אחד לא יגדיל ראש על חשבונו

"2 מכנסיים, 5 מכופתרות, נעליים אלגנט ויוצאים", מלמל לעצמו. הוא לא ייתן שירמו אותו!

כשנכנס לאותה חנות מדוברת בשעת שפל, חיכה לו צוות שלם ושבוז, 

אתם יודעים איך זה יום ראשון... 

כמעט אף אחד לא הניד עפעף לכיוונו, כולם קבורים בטלפונים, לא להסתכל, לא ליישר מבט, לא ליצור קשר עין. 

הוא הרגיש קצת אבוד, אבל עדיף אבוד מאשר מרומה. 

בסוף היא הגיעה

ראתה כמה הוא אבוד ואולי קצת מסכן

וידעה שאין לה ברירה, וזאת העבודה, והיא גם קצת הרגישה חמלה כלפיו. 

"מה אתה מחפש?", שאלה אותו המוכרת הנחמדה

"קיבלתי קידום ואני צריך בגדים יותר רציניים", הוא ענה לה מבלי להסתכל לכיוונה, מחפש איזה ג'ינס אלגנט. 

"אז בוא נשחרר מהג'ינסים ונלך למכנסיים יותר אלגנטיים, מה דעתך?"

"מה שתגידי", הוא כבר כנוע. כמה שהוא שונא שופינג. כשהרים מבטו, חייך מעט, הבין שיש פה מלאך שומר, יש לו אינטואיציה. 

היא "גררה" אותו חצי קומה ומצאה לו מכנס או שניים, הוא התפלא שהיא ידעה את המידה שלו ככה מבלי להסתכל. 

טוב היא אולי הסתכלה לו על הטוסיק, אבל בעיקר בעיקר ידעה את המידה כי היא פשוט אשת מקצוע. מלאך. 

אחרי שאסף מכל הבא ליד, או יותר נכון מכל הבא ליד שלה, נזכר במנטרה "2 מכנסיים, 5 מכופתרות, נעליים אלגנט ויוצאים". 

"נראה לי שיש פה מספיק, אני אלך למדוד". 

היא תחפש לו בינתיים מכופתרות. 

"אתה מסתדר?", היא צעקה לו מחוץ לתא. לא ברור למה צריך לצעוק, בערך רק שניהם בחנות. שאר העובדים קבורים במסכים. 

"כן, זה טיפה גדול עליי"

"חכה שנייה, מידה קטנה יותר תהיה קטנה עליך"

הוא חייך לעצמו, יפה שהיא לא מנסה לדחוף לו, רק לעזור. הוא העריך אותה. 

"אפשר?", היא נקשה על הבד של תא המדידה. 

"כן אני לבוש מספיק"

היא החזיקה בידה חגורה. 

ולהפתעתו היא הלבישה לו אותה. לא נתנה לו אותה, אלא פשוט הלבישה אותה על המכנסיים. עברה לאורך כל האגן שלו, באופן מקצועי וסגרה את האבזם.

"חתיך", אמרה בשקט. 

"תודה", הוא מלמל

בהמשך היא גם כיפתרה אותו, בעצמה, ולא שחררה עד שמצאו סטים מתאימים ויצאו בדיוק עם מה שרצה בתור התחלה לקידום - 2 מכנסיים, 5 מכופתרות, נעליים אלגנט. 

כשבא לחזור לבגדים הרגילים שלו, אותה חולצת סוף מסלול וכו', שאלה אותו בישירות אם עדיין צריך עזרה. 

הוא חייך וסגר את הוילון בתא המדידה, כשהיא בפנים. 

היא כיפתרה את החולצה ממנו

וגם האבזם ירד חיש מהר

התיישבה על הכיסא שבד"כ זורקים בו בגדים, ובחנה את גופו, מלמטה

היא אהבה את שראתה ובום הורידה את מכנסיו בחיוך 

הוא הסכים

ורצה

וחייך

ואהב

וליטף את שיערה

היא הייתה בדיוק, אבד בדיוק בגובה אתם יודעים לאן

כאילו האיש שתכנן את הכיסא הזה תכנן אותו לאירועים כאלה

והידיים שלה טיילו על הבטן שלו, ועל הרגליים, ועל הביצים

בזמן שהלשון שלה טיילה אתם יודעים איפה

ככה מסיימים שופינג חשב לעצמו

ככה מתחילים משמרת חשבה לעצמה

וכשהתפרק, היא אמרה לו - "עכשיו תורך, הגיע הזמן להודות לי על המאמץ".

ולקחה את ידו מטה מטה... מטה

הוא הרגיש את החמימות הרטובה ואופתע עד כמה

היא כנראה חיכתה לזה הרבה, הרבה מדי

ותוך כדי שהוא משחק איתה, בה, הוא מרגיש שהוא עומד שוב

וכשהיא בקושי נושמת הוא אומר לה, "בואי נתחלף במקומות".

היא קמה, בקושי, הוא מתיישב וישר מושיב אותה, חוזר לשחק איתה

בה

בישיבה יותר נוח לפרום ממנה את הבגדים העליונים

להגיע לחזה

לשיער

לרגליים

היא פותחת אותן

עוד קצת

ומחליקה את הזין שלו לתוכה

ומתחילה לעלות ולרדת

מנסה לא להרעיש מדי

(לא שזה משנה, העובדים קבורים במסכים שלהם)

עד שהיא מתפוצצת

וקמה

ומסתובבת

סיבוב שני

הפעם עם פנים אליו

סוף סוף רואה את החתיך ההוא שבא לקנות בגדים לאיזה קידום

סוף סוף נפטר מחולצות של אחרי צבא, יותר מדי זמן אחרי הצבא

עולה ויורדת, מחזיקה אותו בכתפיים

נהנית ממה שהיא רואה

נהנית ממה שהיא מרגישה

עד שהיא מתפוצצת שוב

הפעם יחד איתו...

כשסיים לשלם יצא לכיוון בוגרשוב ושלף את הטלפון, 

"תודה מלאך שומר", הוא סימס לחברה שלו

איזה מזל שחברה שלו מנהלת חנות בגדים.