כבר לא יודע

נוסע לאיזה משהו עם חברים על הבוקר

מזל שלכולנו אין day job. חיי העצמאיים הם טובים :)

בזמן הנסיעה מקבל סמס מלקוחה פוטנציאלית, היא שואלת על פרויקט פוטנציאלי ומדליקה אצלי את האמיגדלה

זה לא שאני לא יכול לתת לה את השירות, וגם בתאריך שהיא רוצה אני פנוי, אבל נבהלתי

וכולנו יודעים (מקווה שבשלב הזה גם אתם) שזה רק טריגר למשהו עמוק יותר

המשהו העמוק הזה הוא הסיבה לנסיעה עם החברים

טוב, קצת קשה להסביר את זה בבלוג אנונימי אבל אנסה. 

יש איזשהו פרויקט שאני לא רוצה לעשות אבל יודע שיקדם אותי בחיים המקצועיים (והעסקיים)

ואני מאוד לא רוצה לעשות אותו

אבל לא מהסיבות הנכונות

ולכן אני מנסה לשכנע את עצמי לעשות אותו

היום כשנסעתי עם חברים זה היה כדי להניע משהו שקשור לפרויקט

וברגע שהגענו ליעד, גם ההודעה מהלקוחה וגם ההגעה ליעד

אין לי אוויר

מחנק נוראי

רצון להוציא הכל בכתיבה

להקיא ממני את הפאניקה

ואז למזלי (או שלא למזלי..) נתקע משהו באותו פרויקט

והכל נעצר

עד לפעם הבאה (ולכן שום מזל אין פה)

ונרגעתי

עד הפעם הבאה

חבר טוב אמר לי פעם - אם אתה לא רוצה לעשות את זה, למה אתה כל כך נלחם בעצמך לעשות את זה. לא חבל על הנפש שלך?

ואני אומר - אם אני לא רוצה לעשות את זה מהסיבות הנכונות אז הוא צודק לגמרי. אבל אין לי סיבות רציונליות למה לא לעשות את זה. 

לכן אני נלחם. 

לכן אני איפה שאני היום

כי אני נלחם

בחרדות

בפאניקה

בשדים

לוחם

יום טוב