כבר לא יודע

פעם עשיתי לעצמי נוהל שאם אני בחרדה אני לא עושה מדיטציה, כי התחושה שאני בורח לשם, בורח מהמציאות. 

לא יודע אם זה נכון או תקין. 

במדיטציה שאני עושה הטענה היא לא לעשות יותר משלוש פעמים ביום ובשום אופן לא לעשות 2 סשנים ברצף. כי אתה בורח מהמציאות וכשתחזור אליה המכה תהיה קשה יותר. אז אותו דבר פה. אני לא עושה מדיטציה תחת חרדה, כי כשאחזור - החזרה תהיה יותר קשה.

זה קצת כמו עם סיגריות. אם אתה בתחושה שאתה חייב עכשיו סיגריה, אבל בקטע רע, לא סיגריה של אופוריה - אל תעשן סיגריה. 

(רק שבסיגריות זה יותר קשה להגיד לא מאשר במדיטציה, התמכרות שונה). 

וזאת מילת המפתח - התמכרות. לא רוצה להתמכר למדיטציות. 

הכי קל לשבת בהימאליה וכל היום לעשות מדיטציות, יוגה, אימוני נשימה ולברוח מהמציאות. 

אבל אנחנו לא בהימאליה, והצ'קים של שכר הדירה לא יעברו אם אמשיך כל היום רק למדוט, לעשות יוגה ולנשום עמוק.

בוקר של נשימות עמוקות

וניסיון להישאר במציאות

עד לפעם הבאה