פעם הייתה לי שיחה פילוסופית על אוננות עם ידידה
שיש שני מצבים שבהם יורד ההילוך של האוננות (לפעמים יחד עם הליבידו, לפעמים לא) -
1. כאשר טרודים, 2. כאשר עמוסים בחיים.
כאשר טרודים זה ברור, כי מחשבות מציפות ואז אין פניות להציף את המוח במחשבות גרפיות על מין.
כאשר עמוסים זה יותר סימן שאלה, הרי גם כאשר עמוסים עושים דברים ביום יום, תמיד יש זמן להתגלח/להתקלח ועוד.
איכשהו יוצא לי בימים האחרונים להיות עמוס מאוד, עמוס מדי. אין זמן לאוננות. המקלחות קצרות ולפני השינה כבר עייף לגעת. יותר מדי פעמים בימים האחרונים אני מוצא את עצמי מעביר צעצועים מהמגירה למקלחת "לכל מקרה" והופ חזרה למגירה למרות שלא השתמשתי באף אחד מהם כי בא לקוח.
באותה שיחה הידידה טענה שלנשים יותר קל בעניין הזה מלגברים, שלגברים יוצא זרע וצריך תמיד לנקות או להעיף מגבון/נייר, הביזנס לא נקי התוצאה תמיד מלוכלכת, וכשאתה עם עצמך אז רק אתה יכול לנקות.
לעומת זאת נשים... תמיד יכולות להיכנס למיטה, לעשות קצת רעש וצלצולים, להגיע לשיא וללכת לישון. לא יודע, לי זה נשמע מלוכלך מדי, אבל אולי אני טועה.
ומה דעתכם הפילוסופית על כך?
לילה טוב