אנחנו רבים
אני אפילו לא יודע על מי ומה
אבל ריב
צרחות
"אתה לא תנהל אותי!"
"את לא תגידי לי מה לעשות!"
"חלאס. אני הולכת מכאן, עושים מה שאני מחליטה"
"זה ממש לא סוף הסיפור!!!"
(הבחורה המדוברת היא אחד האנשים הכי מוערכים בחיים שלי. היא מאתגרת אותי אינטלקטואלית, מעניינת, נרתמת לבוא איתי לשופינג כשצריך, עשינו תחפושות משותפות בפורים כשעבדנו יחד ועוד ועוד ועוד, מה הבעיה? שנינו דומיננטיים. מנהלים בנשמה, ואיכשהו לפעמים לא מצליחים להתגבר על סלעי המחלוקת, אז כשיש פיצוצים... כל העיר יודעת, אני אוהב אותה מאוד אגב, גם את הריבים כנראה)
הולך לכיוון הקניון
עובר דרך בית קפה שאני אוהב עם מלצרית שאני מכיר, אבל אני עדיין כועס מתוסכל. "יש אחלה מנות אם אתה רוצה לשבת", היא אומרת לי. אני מסמן שלא וממשיך בדרכי.
עובר דרך פיצוציה הכעס והתסכול מתערבבים בהתקף פאניקה. התקף פאניקה, אני? ואוו. כנראה היא ממש עיצבנה אותי. רואה מאחור את מדפי הסיגריות ומתפתה. מישהו מדבר עם המוכר, אוכל לו את הראש. הוא מציל את חיי מבלי שהוא יודע, אני מאבד את הסבלנות ויוצא בלי סיגריות. זה לא היום לחזור לעשן. Not today
ממשיך בקניון, לפריים נכנסת... אמא שלי. היא לא רואה אותי אבל אני רואה אותה, היא נכנסת למעלית ונעלמת. פיו
שעון מעורר.
בוקר טוב ☀️
בבלוג זה
בכל הבלוגים
