פרק ראשון
אני הולך ברחוב
במדרכה יש בור עמוק
אני נופל לתוכו
אני אבוד
אני חסר ישע
אין זו אשמתי
לוקח לי נצח למצוא את הדרך החוצה
פרק שני
אני הולך באותו רחוב
במדרכה יש בור עמוק
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו
אני נופל לתוכו שוב
אני לא יכול להאמין שהגעתי לכאן שוב
אבל אין זו אשמתי
ושוב לוקח לי נצח לצאת
פרק שלישי
אני הולך באותו רחוב
במדרכה יש בור עמוק
אני רואה אותו
אני נופל לתוכו
כוחו של הרגל
עיני נפקחות
אני יודע היכן אני
זוהי אשמתי
אני יוצא מיד
פרק רביעי
אני הולך באותו רחוב
במדרכה יש בור עמוק
אני עוקף אותו
פרק חמישי
אני הולך ברחוב אחר.
(מתוך ספר החיים והמתים הטיבטי, מאת סוגיאל רינפוצ'ה)
אין על בודהיזם, אין
האם בכל מקום אנחנו בפרק חמישי?
האם בכל מקום שאנחנו מנוסים בו אנחנו יודעים להגיע לפחות לפרק רביעי?
ומה לגבי סיטואציות חדשות בחיים?
אני בתחושה שתמיד אני עובר את שלושת השלבים הראשונים. תמיד. כוחו של הרגל
ולכן קשה לי עם סיטואציות חדשות
ולכן קשה לי בסיטואציות חדשות.
בכל מקרה, מוזמנים לשתף איפה זה פוגש אתכם, אם זה פוגש אתכם.
איפה אתם בפרק הראשון שני שלישי ואיפה מצליחים להגיע לרביעי או אפילו לחמישי.
אני יכול לציין שהמון פעמים כשאני בפרקים ראשון שני שלישי, אני כל כך עמוק בפנים, כל כך מושקע בלהיחלץ מהבור, שאני לא חושב על ללכת דרך רחובות אחרים, רק חושב איך אני מביס את הבור.
ההבדל בין חכם לפיקח הוא שפיקח יודע לצאת ממצבים מסובכים שהחכם יודע לא להיכנס אליהם (מקור לא ידוע). תהיו חכמים.
שבת שלום חברים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
