התעוררתי הבוקר לשביזות יום א בכל הכוח
גררתי את עצמי למקלחת
רגע רגע רגע
קודם להדליק דוד
הדלקתי דוד
גררתי את עצמי למדיטציה
עשיתי
אפילו לא נרדמתי
יש מדיטציות של התקרבנות
אני שונא אותן
אבל הן הטובות ביותר
למרות שבאופן כללי רע להתקרבן
אבל שביזות יום א
ואז
גררתי את עצמי למקלחת
סיימתי
כיביתי דוד
הפעלתי מכונת כביסה
זום
פגישה עם קולגה לגבי פרויקט
(כן אני גם שכיר)
פרויקט ענקי עם הרבה לחץ
ותיפקדתי
היטב
שוב פעם עלתה השיחה של "פעם שעברה שדיברנו היית נראה טרוד"
ואני כזה - "לא, אני הייתי ב-mood רציני, תתפלאי אבל כשצריך להיות רציני אני יוצא מה-mood של הליצן והופך לרציני"
מדהים איך כל פעם זה קורה
סיימנו
הייתה פגישה ממש טובה סך הכל
באמת
מצוינת אפילו
מרגיש טוב עם עצמי
מישהי פה (הייוש סופר-סטופד) קראה לזה כתיבה היפומאנית
ובהחלט זה מה שאני מרגיש
אבל לא רק בכתיבה
גם במציאות
הפסיכולוגית שלי אומרת שהעוצמות שלי גבוהות
אם ל-high ואם מצד שני לדיכאון/חרדה
אין אמצע
ואני נהנה מזה (כרגע)
וסובל מזה (כשיש דיכאון/לחץ ממשהו)
אבל כרגע
אני נהנה
זה כלי עבורי
כדי שאם תבוא המכה
יהיה יותר קל לרכך אותה
בואו נגיד שהמדיטציה של הצהריים
ככל הנראה לא תהיה קורבנית
הימור שלי
זהו
שביזות יום א שמח לכולם
מקווה שתהיו אופטימיים כמוני אחרי פגישה טובה
יום טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
