כבר לא יודע

לפעמים אני הולך הפוך

אבל זה לא באמת הפוך

אתמול כתבתי מניפסט שלם איך אני הולך הפוך

אבל בואו נתקן

זה לא באמת הפוך

זה שהרשיתי לעצמי לכתוב מייל מינימליסטי למנחה שלי, זה לא כי "אני הולך הפוך", אלא כי אני מכיר אותה כבר כמה שנים ויודע שהשיחה הזאת היא קורקטית לחלוטין ואין צורך בפוליטיקה. כלומר, אפשר להסתפק בכתיבה קורקטית. אני יודע שהמחשבות שלה עליי חיוביות ולכן אם יש מקום - היא תיקח אותי בלי קשר לתוכן המייל ואם אין מקום היא לא תיקח אותי גם אם אשלח מייל הכי פוליטי שיש. 100% מקצועיות. 0% אישי. 

קצת אחרי שהעליתי את הפוסט אתמול, קיבלתי כבר ברקס מאותה מנחה

אין מקום

בהצלחה

נכנסתי למוד לחימה

אני משיג מנחה no matter what

חרשתי את האינטרנט

(טוב, קהילת החוקרים בארץ בתחום שלי היא לא עצומה, אבל קיימת)

שלחתי מיילים בטירוף

יריתי

אני מסיים את היום עם מנחה, יש?

זה היה הלך הרוח

הכאפה שקיבלתי מאותה מנחה העירה אותי

ובטוב

הגעתי לשתי החלטות - 

1. אני לא מתפשר על התחום. יש לי תחום ייחודי ואני לא סוטה ימינה שמאלה רק בשביל דוקטורט. אני מתאים את המציאות אליי ולא להיפך.

2. אני מוצא מנחה. 

ואז יצא שוב כל הצד הפוליטי שבי. 

תחקיר על כל מנחה, קריאת מאמרים, שיפוץ קורות החיים, שליחת מיילים מתחנפים לחוקרים - המטרה מקדשת את האמצעים וכל האמצעים כשרים.

התעוררתי הבוקר למיילים של שני מנחים שרוצים להיפגש איתי.

BOOM

ככה עושים את זה נכון

וכעת

למהלך הפוליטי הבא

להרשים אותם בפגישה הראשונה, כדי שירצו שאמשיך איתם, כדי שלי תהיה הבחירה 

אני מתאים את המציאות אליי, לא להיפך

פוליטיקאי, כבר אמרנו?

בקיצור מי שצריך שיעורים פרטיים בפוליטיקה וביחסים בין אישיים, מוזמן לדבר איתי

יאללה יום טוב חברים

הלוואי ואסיים את מחר עם מנחה לדוקטורט