כמה שעות לא עידכנתי
וגם המוזה בינתיים ישנה לה
המדיטציות כבר לא סדירות
ולא רצתי כמה ימים
משהו חורק
כשדברים חורקים אני פחות כותב פה
דווקא בד"כ כתיבה באה ממקום של כאב
אבל אצלי, אני לא מצליח לכתוב כשכואב
אני כן יכול לכתוב על כאב כשאני קר
מכה בברזל כשהוא קר
ולא כשהוא חם
זאת גישה
וגם דרך
ובכן
כשאני חם, כואב, עצבני, מתוסכל
קשה לי לכתוב
תחושה של מוצפות
ורעש פנימי
צורך במדיטצה
ועוד אחת
ועוד אחת
ועוד
לעומת זאת כשאני קר, רפוי, רגוע, מאושר
קל לי לכתוב
תחושה של מוצפות אבל לצד השני
שקט פנימי
שום צורך במדיטציה
בטח לא 2
או 3
אז
יש לי 2 משימות לסופש
יותר נכון משימה וחצי
הבעיה היא שלא באמת חייב לסיים את שתיהן
אז אני מושך
ומושך
ומושך
ועדיין
הן צריכות להסתיים מתישהו
וקבעתי את הלו"ז בהגיון מסוים
לוגיקה
כי אם אני אמשוך
ואמשוך
ואמשוך
אז יגיע ראשון ובראשון יש משימות חדשות
החוכמה היא תמיד להקדים את הלו"ז
תמיד
תמיד
תמיד
אז יש לי משימה וחצי
שלא אמורה לקחת יותר משש שעות
ממש בקטנה
ואולי גם בגלל זה אני מרגיש שאני יכול למרוח את זה
כי אני צריך סך הכל ברוטו שש שעות
משער שפחות
אז למה היום אם אפשר מחר?
ולמה מחר בבוקר אם אפשר אחרי צהריים?
ולמה לא מחר בערב כי אלה השעות שאני הכי אפקטיבי בהן?
ובמילא בראשון בבוקר יש לי כמה שעות לפני המשימה הבאה, אולי אפשר למשוך לשם
לא
אסור
עצלנות לא פה
אז מה המשך לו"ז אתם שואלים?
קצת מחשב
קצת טלוויזיה
קצת נטפליקס
ארוחת ערב
אם תנחת המוזה אחרי ארוחת הערב לחזור למשימה וחצי
להחליט שלא הולך לישון עד שזה לא יורד למשימה (או פחות)
אם תנחת המוזה אז לכתוב משהו יצירתי פה בלילה (תנו לי מוזה!!)
מחר בבוקר ריצה אם מזג האוויר יאפשר את זה
ואז לסיים את מה שנותר מהמשימה
בום
שבת שלום חברים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
