כבר לא יודע

את רישיון הנהיגה שלי הוצאתי בגיל 17

אחרי טראומה של אחות שגדולה ממני ולא הוציאה רישיון, אני חרכתי את הכבישים

רק תגידו לי שאני לא מסוגל - ובום, למדתי כמו מטורף

תירגלתי

לקחתי מלא שיעורים

התחלתי לעבוד כדי לממן לעצמי את זה

ובסוף

בטסט שני - עברתי

את הרכב הראשון שלי קניתי בגיל 20 וכלום

את השני בגיל 24

נפרדתי ממנו בצער רב בגיל 29 בערך

תאונת דרכים לילית

רכב מולי בבלימת חירום

חושך מצרים

אני בולם חירום בעקבות הרכב שבולם חירום

המשאית שמאחורי לא שמה לב אליי ובום

בום רציני

ומאז

אין רכב

את כספי הביטוח (מן הסתם תאונה לא באשמתי) לקחתי לטובת טיולי התנתקות

סמים ואמסטרדם

הייתי אז בעבודה ניהולית והייתי צריך את זה

ואז כשסיימתי את הטיול, תפסתי עוד אחד

והכסף לרכב לאט לאט נגמר

אני בינתיים עברתי לעיר הקודש (תל אביב) וגם הנחיצות לרכב עברה

אבל הגעגועים, אוי הגעגועים

השילוב בין הגעגועים לבין האימפוטנציה של המדינה בנוגע לתחבורה ציבורית גמר אותי

אבל... העבודה והחיים בתל אביב, והרבה יותר מסובך להחזיק פה רכב

אז ויתרתי

על רכב

וכך אני כבר כמה שנים בלעדיו

מדי פעם עוד נוהג ברכבים של חברים, משפחה, ברכבים שכורים

הייתי בחו"ל ונהגתי שעות

נהיגה לצורך נהיגה

הסופ"ש האחרון הייתי עם רכב כל הסופ"ש

שוב נהיגות לצורך נהיגות

ואלוהים כמה נהניתי

נהיגה ביום, נהיגה בלילה

מפגשים עם משפחה, קניות של דברים

עצמאות

כמה פאקינג עצמאות...

את הערב סיימתי בלהחזיר את הרכב שהיה לי בסופ"ש

אח"כ לקחתי אוטובוס הביתה שכמובן לקח לי בערך פי 2 יותר זמן מהנסיעה ברכב

עברתי מיליון ערים בדרך הביתה והתגעגעתי

התגעגעתי לרכב

שבוע טוב מועדים לשמחה :)