קמתי היום מוקדם כדי להגיע לרואה חשבון שלי.
הרבה התעסקות, הרבה שיט, הרבה כסף שהמדינה רוצה ממני.
הרבה נסיעה גם...
זה לא שהוא נמצא כל כך רחוק ממני, ממש לא, אבל הכל כל כך כבד בבוקר.
מחדל עצום של המדינה, באמת. אין לי דרך אחרת לתאר את זה. ה-חסרון בלגור במרכז (אני משער שזאת בעיה ארצית, אבל במרכז כנראה עצומה יותר)
אמצע שבוע, פקקי על. נסיעה ארוכה ונוראית.
יש לי (היה) אירוע בצד החרדי של המשפחה (כן, יש כזה, מי שעוקב יודע)
התכנון היה להגיע הביתה מרואה חשבון, לזרוק את המסמכים, להחליף למכופתר, לנסוע לאירוע ומשם ללקוח הראשון.
אבל הנסיעה הייתה כבדה מדי, והלקוח לא ענה כששאלתי אם אפשר לאחר.
בכל מקרה, כשהגעתי הביתה והבנתי כבר שאין סיכוי להגיע לאירוע מבלי לדפוק איחור ענקי ללקוח ולא מתאים ופאשלה שלי שלא התארגנתי מראש (ואולי, רק אולי לא כל כך איכפת לי לוותר על האירוע, לא יודע), אז התחלתי לבשל. ראיתי שחסרים לי מוצרי בסיס ויצאתי חזרה לכיוון המכולת.
כשיצאתי לכיוון רואה המכולת ראיתי יונה לבנה. פעם ראשונה שאני נתקל בכזאת בשכונה.
חזרתי הביתה, זרקתי לתנור סוג של מאפה שאני מנסה להכין בעצמי ו.. קיבלתי הודעה מהלקוחה שאפשר לאחר.
חוכמה בדיעבד... אם מראש הייתי יודע, הייתי מספיק להגיע לאירוע, ומשם ללקוחה.
ואולי, רק אולי, לא הייתי אמור להיות באירוע הזה, ולכן המציאות הסתדרה ככה, לא יודע.
האם פספוס? אני לגמרי משאיר את זה בסימן שאלה.
אולי
ואולי לא
יום טוב