כבר לא יודע

כדי לשמור על הקהילה של ישרא, החלטתי לפרגן לבלוגרים שאני אוהב לקרוא וגם מעדכנים ברמה החודשית לפחות (כלומר העלו פוסט אחרון לכל המוקדם ב-28/10). 

חשוב לי לציין שהסדר רנדומלי לחלוטין, אני לא מנסה לייצר תחרות בין בלוגרים אלא רק לפרגן אחד לשני. 

אם אני ארגיש שזה מגניב ונחמד אני אארגן כזה כל חודש ואם הקהילה תהפוך למפלצתית אז אולי כל שבוע (הלוואי). 

אגב, גם אם אני אפרגן כל חודש/שבוע, זה לא אומר שאני לא יכול לפרגן פעמיים לאותם בלוגרים :)

אבל שוב, בלי תחרותיות, זאת לא המטרה. 

(דבר לפני אחרון, אני לא בטוח שקישור לבלוג שלכם ייתן נוטיפיקציה, לכן אני מקשר גם לבלוג וגם לפוסט האחרון, אם זה מפריע לכם תעדכנו ואני אוריד את הקישור/פרגון)

(דבר אחרון לפני שאני מתחיל לפרגן - אם מישהו מרגיש מובך/לא מעוניין בפרגון ממני, תכתבו לי ואמחק מבטיח)

kzatVharbe, גיליתי אותך לפני חודש אני חושב, ואני ממש נהנה מהפוסטים שלך. הפוסטים שלך ארוכים ומעניינים, אני לא חושב שיש מישהו בקהילה הזאת שכותב כל כך ארוך ועם זאת יפה ולא מרגיש שנמרח. תודה שאת פה. קישור לפוסט אחרון.

Super Stupid, את אומנם יחסית חדשה (או בלוג חדש) עם בסך הכל 2 פוסטים עד כה, אבל הצלחת לרתק אותי יואני מקווה ממש שתמשיכי לכתוב פה (ואני קורא למרות שאני לא מגיב). תודה שאת פה. קישור

Szaaa,  עם רזומה של חודשיים לדעתי יותר ואת מעבירה לטיוטות, נכון? הפוסטים שלך מעניינים ממש ואני מתחבר אליהם ממש. תודה שאת פה. קישור

shady shadow, גבר שבגברים, אני לא מגיב אצלך מספיק (או בכלל) אבל אני קורא אצלך הרבה. אני אוהב את השירה שלך למרות שיש לי תחושה שאתה לא מעריך אותה מספיק, תודה שאתה פה. קישור

סטארי, יא כותבת מגניבה אחת, נהנה לקרוא אותך כל פעם מחדש, הלוואי ויהיו יותר עדכונים :) תודה שאת פה. קישור

נוטש, אני גם לא מגיב לך מספיק לצערי. הפוסטים שלך ממש נוגעים לליבי והקישורים שאתה שם מגוונים את היוטיוב שלי בטירוף. תודה שאתה פה. קישור

goals, יש לך רזומה עצום בישרא, אבל איכשהו גיליתי אותך ממש לאחרונה. הכתיבה שלך יפה, מוזיקה לעיניים, נהנה לקרוא אותך. תודה שאת פה. קישור

שומר האור, מה שלומך? אתה כותב יפה ומרתק ולא עידכנת כבר חודש. ספר לנו בבקשה על החופשה שאתה נמצא בה או מה שזה לא יהיה :) תודה שאתה פה. קישור

דניאלי ודי, ותיקת הבלוגרים שאני קורא, כבוד על השמירה על הגחלת (את יודעת שאני התחלתי ב-2005, רק שהחלפתי מלא בלוגים?). בכל מקרה, מרתק לקרוא אותך גם כשאת כותבת על דברים פחות נעימים ומזל שיש את המקום הזה בדיוק בשביל זה. מקווה שכמו כאן גם בחיים האמיתיים לא ישפטו אותך. תודה שאת פה. קישור

Memee יקרה, הידעת שיש לנו אותו חודש יום הולדת? :) הכתיבה המתומצתת שלך - אני כל כך מתחבר אליה ונהנה. תודה שאת פה. קישור

זהו, אלה עשרת הבלוגרים שבחרתי לפרגן להם, והלוואי ומלא אנשים יגיבו להם (אם הם ירצו בכך) והגחלת תישמר וחודש הבא אני אפרגן לעוד. 

בינתיים נחזור לדבר על החיים עצמם... 

ערב טוב ושבוע טוב חברים

מכירים התרגשות חיובית?

פרפרים בבטן

רצון להגיע למשהו

מישהו

מישהי

דייט

אז זה לא קיים אצלי

בלי קשר לעולם הדייטים

פשוט לא בנמצא

לכן נורא קשה לי להיכנס לפרויקטים חדשים

דייטים

מערכות יחסים

ועוד

ההתרגשות שלי היא חרדתית

מלאה בפחד

כשאני חושב על דייט ראשון אני חושב על הבזקי מלחמה

פוסט טראומה

הלם קרב

כשאני חושב על להתחיל במקום עבודה חדש

להתחיל לימודים חדשים

לקוח חדש

אותו דבר

(אולי בעוצמות אחרות)

העוצמות הכי גבוהות הן דייטים

הן נקודת החולשה שלי לצערי

ואני צריך להתאמן עוד ועוד ועוד

עד שזה יצליח

עד שזה יקרה

זה כמו בנאדם שיש לו חרדת טיסות (תודה לאל שם אני בסדר)

אז הוא יעלה שוב ושוב ושוב על מטוס

זה לא אומר שהחרדה לא תהיה קיימת בטיסה ה-100

אבל לפחות העוצמות יירדו

לפחות הוא יגיע לטיסה ה-100

אז אותו דבר

דייט 

ועוד דייט

ועוד דייט

כדי שבדייט ה-100 העוצמות ירדו

כדי שיהיה דייט 100

(למרות שספציפית בעולם הדייטינג יש עניין פעוט, קטן, שזה סופי מתישהו

יכולים להיות 100 דייטים ראשונים

אבל יכול להיות שהדייט הראשון הבא יהיה הדייט הראשון האחרון שלי

כמו הנשיקה הראשונה האחרונה

הסקס הראשון האחרון

ועוד)

יאללה שבת שלום

זז לעבוד

מה התגובות/הערות הכי מפרגנות שקיבלתם על בני זוג או הבני זוג קיבלו עליכם?

אני אתחיל - חברה של מישהי שיצאתי איתה אמרה לה שדחוף היא (זאת שיצאתי איתה) צריכה לפגוש את ההורים שלי כדי לשאול אותם מה הם עשו שיצא ילד כזה מוצלח

שניהם לא עבדו הבוקר

יתרון כשאת סטודנטית

יתרון כשאתה עצמאי

הם נמרחו על המיטה שלו הרבה מעבר לשעות הרגילות

יתרון כשאתם עצלנים :)

"קפוא פה בלילה", היא אמרה לו כשהתעוררו, "כאילו אנחנו מינימום באלסקה ולא תל אביב"

"אז את רוצה להתחמם?", הוא שאל אותה בתמימות. 

"yes please", נפלט לה העולה החדשה

כשהוא קם והיא ראתה את תווי גופו, זה הספיק לה בתור התחלה. 

כשהוא ניגש לארון להוציא לה עוד שמיכת פוך, היא הבינה שהוא באמת שאל שאלה תמימה. 

"בוא, יש לי דרך טובה יותר", היא אמרה לו בקיצ'יות וחשבה לעצמה, מעניין אם הוא הבין.

הוא בא

והתקרב

חוק ה90-10. 

ובום

נשיקה

קטנה

רכה

מתוקה

שגדלה

וחיממה את שניהם

הם לא לבשו יותר מדי

לא פלא שהיה להם קר

אבל עכשיו חם ונעים

כשהאצבעות שלו עוברות על גופה הכמעט כולו עירום

וכשהגיע למטה

הנשימות שלה החלו להיות כבדות יותר

ויותר

כשטייל עליה

על התחתונים שלה

על פריט הלבוש היחידי שהיה עליה

היא לקחה יוזמה והורידה אותם

וכל שנותר לו זה לעבור מלטייל עליה - ללטייל בתוכה

ולשמוע את ההתנשמויות שלה

לראות את הסומק על פניה

הפטמות המזדקרות

אצבע אחר אצבע

בתוכה

"מנגן" עליה

"משחק" בה

איתה

לאט לאט בונה את הליבידו שלה

מרטיב את האצבעות שלו

עד שהיא מתקרבת לשיא

ועוצר

נותן לה לנוח קצת, זה שווה את זה, האורגזמה תהיה גדולה יותר

חזקה יותר

עוצמתית יותר

ובלי התרעה מכניס שוב 2 אצבעות

עד שהיא כמעט מתחננת שיזיין אותה

לא מאמינה שאמרה את זה

אבל אמרה

רוצה אותו בתוכה

ומזיזה את האגן על האצבעות שלו

רוצה לגמור

אבל רוצה גם זין

וכשהוריד את התחתונים שלו, היא חייכה

ראתה שהוא מוכן ומזומן ועומד בשבילה

היא כל כך יפה כשהיא חרמנית, הוא חשב לעצמו

"רוצה אותו בתוכך?", הוא שאל בתמימות.

"yes please", נפלט לה העולה החדשה

אני קם בערך בשש (כי אני הולך לישון ב-22:00)

קורא חדשות, עוד שנייה עושה מנוי לעיתון כדי לא להשתעמם

מדיטציה

יד

מחשב

עוד קצת חדשות

ב-8:30 יוצא לריצה

9:30 חוזר

דוד

מקלחת

מחשב

ארוחת צהריים

סדרה

ב-14:00 מתחיל לעבוד

לקוחות, לקוחות, לקוחות

חוזר הביתה בערך ב-20:00 (לפעמים לפני, לפעמים אחרי)

ארוחת ערב

סדרה

ב-22:00 עולה למיטה

משעמום

אין משפחה

אין חברים

אני שונא לכתוב מלנכולי כי זה מקעקע משהו בתודעה שלי

אבל אני חייב להקיא את זה ממני

תפסתי חבר בשקר ואני לא מצליח לשחרר

תפסתי יותר מאחד ואני לא מצליח לשחרר

אז אני מתנתק ממנו

מהם

ונשאר לי הרבה זמן לבד

ושעמום

נתראה ב6:00

משהו אצלי התחיל קצת תקוע

התלבטתי אם לכתוב פה, כי אני לא אוהב לכתוב פה דברים שליליים

אבל משהו התחיל קצת תקוע

עוד מאתמול

אני לא יודע להסביר את זה, יש לי חשדות, אבל זה קרה

אתמול היה יום לא טוב בלשון המעטה

גם שלשום

משהו הלך ודעך אחרי יום רביעי שהיה מושלם

אני חושב שזה הריחוק מחברים ביחד עם עומס מנטלי מהעבודה

והיום יש כמה ענייני עבודה ומעט ענייני חברים ולא קל לי

אז בשישי היה חרא, וגם תפסתי חבר בשקר, עוא לא עימתתי אותו עם זה ולא נראה לי שאני גם אעשה את זה

אבל זה מתבשל ביני לביני

ואתמול הייתי קצת מרוחק ממנו

נשבר לי להיות "חבר כלבה" או "חבר אוטו"

אז התרחקתי

ועליתי למיטה ממש מוקדם

בורח ממציאות לא ברורה

והפסקתי לענות להודעות ממש מוקדם

משהו בי מלנכולי, לא ידוע מה

כאילו נגמר האוויר

"אין לי אוויר

וזה המחיר שאני משלם

לדבר אל הקיר" (שייגעצ)

היום תכננתי לא לרוץ כי אתמול חרשתי שעה שלמה את הים

אבל זה אומר שאני אקבר כל הבוקר במחשבות בבית

ומדיטציה כבר עשיתי

אז עד 12:00 אין יותר מדי מה לעשות

(מתחיל לעבוד ב-14:00)

יש לי איזו שיחת עבודה אחת

אבל אני משכנע את עצמי שהיא לא קשורה לבלגן הרגשי שאופף אותי הבוקר

אבל יודע עמוק בפנים שכן

אחח כוחו של המודע

(וכוחו של התת מודע)

זהו

אז איך התחיל הבוקר (/שבוע) שלכם?

תנו לי השראה :)

"אין יותר כיף מלהביא מישהו אלייך בשישי של גשם

חבר או ידיד עם הטבות

כזה שישכב אותך או סתם יעשה אתך כפיות כדי לחמם את הגוף הקפוא שלך

שיעיר אותך בנשיקות קטנות של בוקר

שבת בבוקר

שתחייכי אליו ותהנהני

והוא ימשיך מהלחיים לשפתיים

יגנוב שנייה את הלשון שלך

למרות שאלה נשיקות קטנות

וימשיך מהשפתיים לצוואר

יגרום לך להזיז את השיער לצד השני

יגרום לך להסמיק על הבוקר

למרות שאת רוצה, עדיין סמוקה

וימשיך מהצוואר לכתפיים

החולצה שלך לא קיימת, אודות לכפיות המחממות שהוא עשה

הוא תמיד ידע לחמם אותך

יתרון בלהביא מישהו מוכר בשישי של גשם

שנשאר לכפיות

ויורד מהכתפיים לחזה

מתעכב עליו, אבל בול בזמן

לא נמרח

וממשיך מטה

לבטן

גורם לך לפתוח את הרגליים

כמעט בתנועה לא רצונית

אבל אלוהים כמה שאת רוצה

רואים את זה

מריחים את זה

מרגישים את זה

ועוד שנייה גם טועם את זה

נשיקות קטנות של שבת בבוקר

שיורדות מטה

לשקע בין הבטן לבין הרגליים

ולרגל הפנימית

אט אט הוא פותח אותך עם האצבעות

ועם הלשון

ועם השפתיים

נשיקות קטנות של בוקר

שבת בבוקר"

מערכה 1א - יום הולדת

"נו מה עושים משהו לכבוד יום הולדת שלו?", הוא כתב בקבוצה.

"קדימה בואו נארגן, איך אתם ביום חמישי?", ענה ילד יום ההולדת.

"אני לא יכול, אבל אם הרוב יכולים אני אנסה לשנות תכניות", ענה הראשון. 

"אני לא יכול בחמישי", ענה השני. 

"טוב לא נורא", ענה ילד יום ההולדת והמשיך בחייו. מזל שיש לו עוד חברים.

מערכה 1ב - יום חמישי בערב

כבר עבר יום ההולדת

וגם חברים טובים הגיעו אליו

או הגיע אליהם

בילה ונהנה

זה הולך ופוחת משנה לשנה

אנשים מזדקנים

ורק הוא נשאר צעיר ברוחו

נכנס בתמימות לאינסטגרם

ומגלה את אותו שני, שלא יכול בחמישי, שהוא בבילוי, ועם מי הוא בבילוי? עם הראשון, זה שאמר שיש לו תכניות והוא יזיז בשביל ילד יום ההולדת. 

וזה מאכזב, ומתסכל. האם אלה היו התכניות? לצאת אחד עם השני בלעדיו?

הוא רוצה לסמוך עליהם

ולחשוב שיש עוד אנשים ביציאה הזאת, אנשים לא מהמסגרת שלו, אנשים מחוץ לפריים. 

הוא רוצה לסמוך עליהם, אבל מתקשה.

מערכה 2א - יום שישי אחה"צ

הם מדברים, הם מדברים הרבה, חברים טובים ממש, אם הם היו שתי בחורות בשנת 2010 הם היו קוראים לעצמם BFF

אבל הם לא בחורות, ואנחנו לא בשנת 2010

ובכל זאת הם BFF

"אני עובר ליד הבית שלך עוד מעט", הוא אמר לו, "אם אתה רוצה לקפוץ להגיד שלום"

"אני אצל המשפחה של החברה לארוחת ערב", הוא ענה לו, "פעם אחרת"

מערכה 2ב - יום שישי בערב

הוא עובר ליד הבית שלו

ונתקל בחברה שלו

ייתכן והBFF שלו הלך לארוחה אצל המשפחה של החברה בלי החברה?

הגיוני?

בטוח שיש הסבר לוגי מאחורי מה שקרה עכשיו

הוא רוצה לסמוך עליו

באמת

אבל מתקשה

האמת האושר הוא בגלל השגרה הרגועה

סיימתי אתמול מלא שיט

אפילו הספקתי לעשות מכונה

ובאופן מפתיע יום חמישי הוא היום הקל שלי

התלבטתי אם לקחת היום עוד לקוח והגעתי למסקנה שזה לא שווה את זה

אני מסיים מוקדם היום

וגם קניתי שולחן לסלון סוף סוף

והוא לא ירכיב את עצמו

אז יהיה לי ערב של כיף

וזהו

ההתלבטות כרגע אם לצאת להליכה

(מתי ריצות, שעון ארור שאני לא מסוגל להגיד לו שהוא טועה?)

או להירקב כל הבוקר

ב-14:00 לקוח ראשון,

ב-15:30 לקוח שני,

אחרי זה קניות

ואז שולחן

וזהו

נגמר הלחץ

היה הפרויקט של רביעי - ותם לו

זהו

מכאן לסופ"ש

מחר יחסית יחסית יום קצר

שישי יום ארוך

ואז סופ"ש

ועוד שבוע

נגמר

תם הלחץ

מכאן - לסופ"ש

יש לי פגישה חשובה מחר

ומלא זעם כרגע

היום שלי יתחיל מחר מוקדם

מאוד

8:30 פגישה ראשונה

ואז חלון

ריצה שעה (או הליכה, נראה מה השעון יגיד)

התארגנות

פגישה חשובה

פגישה פחות חשיבה ועדיין

בית

מלא זעם כרגע

על חברים שלי

תמיד אני זועם סמוך ליום ההולדת

כשאני מגלה שאין לי מספיק חברי אמת

יש לי המון חברים

רובם אינסטנס

מעט מדי חברי אמת

היום יצאתי על אחת מהם

לא בכוונה, פשוט אגרתי הרה זעם

כי אני כועס

אז היא הפעילה טריגר אצלי

ויצאתי עליה

היא לא הבינה מאיפה זה בא

וגם החצים לא היו מכוונים אליה, אלא לאחרים שבקבוצה

אבל הם כל כך אינסטנס שלא נראה לי שהבינו בכלל

חבל

הפסד שלהם 

לילה טוב

וזועם

פעם עשיתי לעצמי נוהל שאם אני בחרדה אני לא עושה מדיטציה, כי התחושה שאני בורח לשם, בורח מהמציאות. 

לא יודע אם זה נכון או תקין. 

במדיטציה שאני עושה הטענה היא לא לעשות יותר משלוש פעמים ביום ובשום אופן לא לעשות 2 סשנים ברצף. כי אתה בורח מהמציאות וכשתחזור אליה המכה תהיה קשה יותר. אז אותו דבר פה. אני לא עושה מדיטציה תחת חרדה, כי כשאחזור - החזרה תהיה יותר קשה.

זה קצת כמו עם סיגריות. אם אתה בתחושה שאתה חייב עכשיו סיגריה, אבל בקטע רע, לא סיגריה של אופוריה - אל תעשן סיגריה. 

(רק שבסיגריות זה יותר קשה להגיד לא מאשר במדיטציה, התמכרות שונה). 

וזאת מילת המפתח - התמכרות. לא רוצה להתמכר למדיטציות. 

הכי קל לשבת בהימאליה וכל היום לעשות מדיטציות, יוגה, אימוני נשימה ולברוח מהמציאות. 

אבל אנחנו לא בהימאליה, והצ'קים של שכר הדירה לא יעברו אם אמשיך כל היום רק למדוט, לעשות יוגה ולנשום עמוק.

בוקר של נשימות עמוקות

וניסיון להישאר במציאות

עד לפעם הבאה

"עברתי על המצגת שלך, בואי אליי למשרד בשעה 14:00 להערות, נסגור את זה"

זה המייל שהיא קיבלה

ראתה אותו בזמן הפסקת פיפי והתחילה לחשב את הזמן לאחור

הבוס שלה, החצוף הזה. 

היא שנאה שהוא קורא לה ב-14:00. אחרי ארוחת צהריים, כשהבטן בחוץ והיא מרגישה שזאת השעה שהיא הכי פחות נחשקת בה

אבל הוא, הוא חשק במוח שלה, באינטלקט, לא באמת עניין אותו אכלה לא אכלה. רק צריך לשבת על מצגת. 

כשיצאה מהשירותים העבירה מבט חטוף במראה. אסוף או פזור? מממ ברור שאסוף. ומה היא לבשה היום, אם רק הייתה יודעת שיש לה פגישת עבודה איתו הייתה משקיעה יותר. 

אבל לא השקיעה, כי לא ידעה. טוב, הוא יצטרך להסתפק במוח שלה, באינטלקט. 

פעם הבאה אגיע לעבודה בחוטיני, חשבה לעצמה, לכל מקרה. 

בהפסקת הצהריים אכלה זריז, והלכה למשרד, הקדימה. 

היא ידעה שאסור לה לשבת בכיסא הבוס. רכושני שכמוהו. סגרה את התריסים, וגם את הדלת, חיוך ממזרי השתלט על פניה

כל כך אוהבת את העבודה שלה. 

הוא נכנס בשתיים וקצת. מנופח מביטחון עצמי, מת על זה שהיא מצייתת. ידע שלא תשב בכיסא הבוס. 

"את יודעת שאין לי באמת על מה לעבור אתך"

"לא שלחתי לך שום מצגת, אז כנראה שאני יודעת"

"חוץ מאשר על השפתיים שלך"

"לא צחצחתי שיניים ואכלתי סלמון, בחירה שלך"

"לא כזה אכפת לי", הוא התקרב מאותו כיסא בוס שמביא לו סקסאפיל, לכיוונה

נוסע לאיזה משהו עם חברים על הבוקר

מזל שלכולנו אין day job. חיי העצמאיים הם טובים :)

בזמן הנסיעה מקבל סמס מלקוחה פוטנציאלית, היא שואלת על פרויקט פוטנציאלי ומדליקה אצלי את האמיגדלה

זה לא שאני לא יכול לתת לה את השירות, וגם בתאריך שהיא רוצה אני פנוי, אבל נבהלתי

וכולנו יודעים (מקווה שבשלב הזה גם אתם) שזה רק טריגר למשהו עמוק יותר

המשהו העמוק הזה הוא הסיבה לנסיעה עם החברים

טוב, קצת קשה להסביר את זה בבלוג אנונימי אבל אנסה. 

יש איזשהו פרויקט שאני לא רוצה לעשות אבל יודע שיקדם אותי בחיים המקצועיים (והעסקיים)

ואני מאוד לא רוצה לעשות אותו

אבל לא מהסיבות הנכונות

ולכן אני מנסה לשכנע את עצמי לעשות אותו

היום כשנסעתי עם חברים זה היה כדי להניע משהו שקשור לפרויקט

וברגע שהגענו ליעד, גם ההודעה מהלקוחה וגם ההגעה ליעד

אין לי אוויר

מחנק נוראי

רצון להוציא הכל בכתיבה

להקיא ממני את הפאניקה

ואז למזלי (או שלא למזלי..) נתקע משהו באותו פרויקט

והכל נעצר

עד לפעם הבאה (ולכן שום מזל אין פה)

ונרגעתי

עד הפעם הבאה

חבר טוב אמר לי פעם - אם אתה לא רוצה לעשות את זה, למה אתה כל כך נלחם בעצמך לעשות את זה. לא חבל על הנפש שלך?

ואני אומר - אם אני לא רוצה לעשות את זה מהסיבות הנכונות אז הוא צודק לגמרי. אבל אין לי סיבות רציונליות למה לא לעשות את זה. 

לכן אני נלחם. 

לכן אני איפה שאני היום

כי אני נלחם

בחרדות

בפאניקה

בשדים

לוחם

יום טוב

הם הכירו דרך טינדר, הסיפור הרגיל, זה היה אמור להיות סטוץ שהפך לעוד אחד ועוד אחד ומשם ליזיזות ומשם לחברות רומנטית

כלומר, זה מה שהם הסכימו שהם יספרו לילדים העתידיים שלהם (בצנזור המין) ולחברים שלהם בהווה (עם הרבה תיבול במין)

כי למעשה הם הכירו ממש פה, בישראבלוג של פעם, ולכן נורא קשה לספר את זה

הם ניסו פעם, אבל אז עיקר התערבב עם טפל ופתאום רצו לקרוא אותם ולראות את מחשבותיהם

אז הם ויתרו

והם הולכים על המוכר - כן, הכירו בטינדר

היא מנהלת חנות בגדים (מה חשבתם שעברנו לזוג אחר?).

הוא ארכיטקט תוכנה.

והזוגיות שלהם מורכבת משני אנשים שרגילים להוביל. 

בהתחלה החברות שלה אמרו שזה לא ילך, גם החברים שלו לא היו בעד. 

טוב, זה כי כולם קינאו כי הם נעלמו כל כך הרבה

ומסתבר ששני אקטיביים יכולים להסתדר היטב

גם במיטה

וסיפורנו שהתחיל בדיזנגוף סנטר (חלק 1) ועבר לחנות בגדים בטנריפה (חלק 2) הולך להמשיך לאותו מלון באי הספרדי (חלק 3)

כאשר היא מובילה אותו למלון

והוא, זקור שכמוהו, אין לו מספיק דם גם למוח וגם לזין

אז הוא הולך אחריה

בחיוך מצחיק של איש חרמן

ובחדרם, סוף סוף יש להם שקט מהחברים, מהעבודות הלחוצות, מהחיים

והוא, הוא כבר חם וחרמן, היא העירה אותו אי שם בחנות

עדיין לבושה בבגד הים שקנה לה

הוא במכופתרת פתוחה

היא אוהבת כשהוא איתה פתוחה

רואים את קווי הגוף היפים שלו

היא שולחת יד חצופה לכיוון הפתוח של החולצה

הוא לא יחזיק עוד הרבה זמן

היא יודעת, ומתגרה, משחקת, טיזרית קטנה

"רוצה ללכלך לי את הבגד ים?", היא אומרת תוך כדי שהיא מורידה מעליה את הבגדים העליונים

"בא לי לטרוף אותך", הוא מצליח לדבר. 

היא שולחת את היד לעבר הג'ינס שלו, "הו, אתה עדיין מתרגש"

"לידך, קשה שלא"

היא בבגד ים חדש, והוא רק רוצה לקרוע אותו ממנה

היא משחקת איתו על הג'ינס, מנשקת אותו בפה ומטיילת עם הידיים

יד אחת על הגוף שבולט מעבר לחולצה הפתוחה, 

ויד שנייה על הג'ינס

היא יודעת שקשה לו, מאוד, אבל היא גם יודעת לשלוט בו

מורידה את שאריות הבגדים שעליה, שזה אומר בגד הים

ומורידה ממנו את הג'ינס

הוא מהופנט

חרמן

דלוק

היא מחייכת ואוהבת את זה

שולפת את האיבר שלו מבעד לתחתונים

"אם אתה מתפוצץ עכשיו והולך לישון אני נפרדת ממך", יצא ממנה הצד הניהולי, הבוס

הוא מהנהן לאישור

היא ממשיכה לשחק עם הזין שלו, מכניסה קצת לפה, מנשקת את הבטן, יד, פה, משחקת. 

"איפה להתפוצץ?", הוא שואל בנימוס

"איפה שתעשה הכי מעט לכלוך"

הוא יודע לאן היא מתכוונת ומשתחרר, נותן לה להמשיך בעבודת היד-פה עד שהוא קרוב ממש

והיא מרגישה את זה וסוגרת את השפתיים שלה עליו. עד הסוף המלוח.

כשהוא מסיים להסדיר את הנשימה היא שואלת אותו אם מתחלפים, הוא מהנהן

אסור לו להירדם כרגע, הוא הולך לספק אותה... 

ועל כך בחלק הבא כנראה

משהו יושב עליי

לא יודע מה ולמה

אולי לקראת הפגישה מחר

אולי לקראת משהו שאמור לקרות מחר בבוקר

אולי אחת הפגישות של היום 

לא יודע

אבל משהו יושב עליי

והריצות כל כך חסרות לי

וההליכות נראות לי חסרות תכלית כשאני רגיל לרוץ

אבל אין ברירה כרגע, מחר יש ריצה ארוכה והגוף צריך לנוח לפני

אז מתמודד

נותן ליום לחלוף

ומקווה שהמחשבות הטורדניות יחלפו גם

נותר לי לסדר משהו קטן לפגישה מחר

וזהו

כמה פגישות היום, ממש בקטנה, וזהו

עם הפנים לסוף שבוע מה שנקרא

יאללה יום טוב

(האם ראיתם שהעליתי באופן ספונטני זימה אתמול?)

הבעיה בחלק 2, בטח אחרי שהיה איזשהו פאנץ' משמעותי בחלק 1 הוא שקשה להתעלות עליו. 

אז קחו את הדברים בפרופורציות :)

לדוגמה - ווסטוורלד, ברגע שאתה מבין את הפאנץ' אין יותר מדי איך להמשיך. ועדיין יש יומרנות להמשיך. 

אז הנה אני מנסה לעשות את הווסטוורלד שלי, וכמו ווסטוורלד - בעקבות תגובות טובות ורייטינג גבוה, רק שבניגוד לווסטוורלד אני מקווה שזה ייצא טוב יותר

בקיצור - תיהנו... :))

"שבי", הוא אמר לה, "עכשיו תורי"

"אתה... רוצה להלביש אותי?"

"כן", הוא ענה, מצפה לממש את כל הפנטזיות והשטויות שלו, "אם אני סובל, כולם יסבלו", כמה שהוא שנא שופינג. 

"פעם ראשונה לדעתי שאתה רוצה להלביש אותי ולא להפשיט", היא חייכה, נשכה את השפה, מבט חודר אליו. 

הוא הסיט את העיניים, הרגיש לרגע שהוא נשבה, "לא, זה לא יעבוד לך, הולכים לעשות שופינג לך"

"אני בספק אם נקנה מזה משהו, אבל קדימה, איפה אתה רוצה להתחיל"

"בבגד ים כמובן"

"הכי מתאים לאמצע נובמבר, בהצלחה עם למצוא מקום שמוכר בגד ים"

"מקווה שלא תהיה לך בחילה כי אנחנו הולכים להסתחרר עד שנמצא לך בגד ים"

כיסוי עיניים

כמה רומנטי מצידו

נתונה לשליטתו הבלעדית, ואוהבת את זה, מעניין מה הוא כבר זומם

אוזניות, היא גם לא שומעת, מובלת. מחויכת. 

נוסעים

חצי שעה בערך. הרבה כביש מהיר. מעניין. 

מגיעים לקניון, הרבה המולה, הרבה תנועה, ובסוף הכיסוי יורד, גם האוזניות. נתב"ג

"מהההה?!"

"אל תדאגי, סידרתי הכל, קונים בגד ים"

"איפה?"

"בקיץ"

"אילת?"

"תשע שעות מכאן"

"תשע שעות בטיסה?"

"תשע שעות בטיסה"

"מההההה"

היא הצחיקה אותו, אבל הוא היה רציני, אם כבר חוגגים אז עד הסוף. 

"סידרתי הכל, כולל עם העבודה שלך, את רק צריכה להסכים להפתעה"

"אני רוצה לדעת לאן"

"ליד ספרד"

"כמה ליד"

"טנריפה"

"טנריפה!! ואוווווווווווווו"

כן, היא צעקה באמצע השדה, והסכימה. 

"קונים בגדים וחוזרים", הוא חייך אליה

"אני נהיית חרמנית רק מהמחשבה על מלון עכשיו בפאקינג טנריפה"

"ששש אנחנו עוד בישראל, אנשים מבינים את העברית שלך", הוא צחק

"לא איכפת לי"

והם עלו על מטוס

וירדו בציריך

ואז עלו שוב

וכל מה שהיא חושבת זה על פאקינג טנריפה

זרקו את המזוודה במלון, והלכו למלא את הריקה

"אבל קודם כל - בגד ים", הוא אמר בנחרצות. 

"ההתלהבות שלך כמו בתחילת הקשר מרגשת אותי", היא ענתה לו ולקחה אותו לשופינג

"קדימה, תבחר במה אתה רוצה לראות אותי", אמרה לו בחנות בגדי הים הראשונה שמצאה

הוא בחר בגד ים ונכנס איתה לתא המדידה, סגר את הוילון וחייך. 

היא הורידה הכל ובאה להלביש את בגד הים והוא עצר אותה, חשבה שבשביל לגנוב עוד מבט על גופה

"אה, אה", הוא אמר, "אני מלביש אותך"

הוא לקח את התחתונים והרים לאורך רגליה, חיש מהר היא התחממה.

לקח גם את החזייה, והלביש אותה, העביר אצבעות חצופות על הבטן שלה, קשר את החזייה, סגר, וחייך, "סתובבי אליי", פקד עליה. 

"מושלמת", אמר כשהסתובבה. 

"תודה, בוא, קונים לך מכופתרת, אם אנחנו כבר פה", היא ענתה

הוא כבר בא על סיפוקו, לפחות בעין, זה כל מה שרצה, אז עכשיו אפשר להשתחרר ולקנות לו משהו. 

היא מצאה משהו לא מצועצע מדיי, אבל כן צועק 'אנחנו בחופשששש'. "תוריד את החולצה", פקדה עליו בחזרה.

מתאימה לו את החולצה, האצבעות שלה מחליקות בעדינות לאורך גופו הבהיר, מרפרפות על תווי המתאר של גופו, מהבטן למעלה, תוך כדי שהיא סוגרת לו כפתור אחר כפתור. 

כשהוא כבר מכופתר לגמרי היא גונבת נשיקה, בצוואר. נשיקות בפה זה כיף, אבל בצוואר זה מפתיע וטעים. הוא נאנח באמע החנות, בתוך תא מדידה קטן למדי. היא צמודה אליו, קרובה, מזיעה, חמה, רטובה, ומנשקת. 

פורמת חזרה את הכפתורים במקצוענות של מלבישה

ביד אחת משחררת כפתור, ביד שנייה מטיילת עליו

על החזה

ואז על הבטן

לאט לאט יורדת לאבזם של החגורה

ולאט לאט יורדת פיזית, בעצמה. היא על הברכיים

מורידה את האבזם

הג'ינס נופל

התחתון יורד

היא ממשיכה לרפרף עם האצבעות. 

מחממת אותו, מדליקה, מעירה, מעמידה

אין לו יותר מדי לאן לזוז, והוא משתדל לא לגנוח חזק מדי, מפחד לשבור את קיר הגבס של תא המדידה

אבל היא לא מרחמת עליו, וממשיכה לגרות, עם אצבעות, ציפורניים, פה, לשון

מכניסה את כולו לתוכה. 

"אני קרוב", הוא ממלמל לה אחרי כמה דקות של עבודה טובה. 

"רוצה ללכלך את בגד הים החדש שקנינו?"

"פאק כן", הוא בקושי מצליח להגיד הברות

היא קמה.. "אז נראה אותך מצליח להגיע למלון". 

מלבישה אותו מחדש. ג'ינס, חגורה, כפתורים, הג'ינס לא נסגר, הזקפה שלו מפריעה. מצליחה לסדר משהו, ועוברת לחולצה. מנשקת וסוגרת כפתור, מנשקת עוד קצת למעלה וסוגרת עוד כפתור. עוד שנייה במקום ללכלך את בגד הים שלה הוא מלכלך את התחתונים שלו. 

וכשסיימה לכפתר אותו הם הולכים למלון, היא דואגת לשמור אותו זקור, הוא משתדל לא לאבד שליטה...

הוא כבר נשלט

בידי המלבישה שלו