כאשר אתה חולה או מרגיש לא טוב, אתה הולך לרופא. אתה מקבל טיפול, אולי שינוי תזונתי, אולי תרופה פיזית, עושה מה שמבקש ולאט לאט מבריא.
כאשר נשברת לך הרגל, מקבעים לך אותה, בעצם אין פתרון רפואי מלבד לתת לגוף לעשות את הטוב ביותר שלו. זה הטיפול האולטימטיבי.
לעומת זאת בשיניים אין לגוף יכולת, אולי בעבר היה לו, אבל היום כבר לא קיימת האופציה הטבעית. אותו דבר בעצם גם עם צלעות. זוכר את הפעם ההיא ששברתי את הצלע ולא היה פתרון מלבד לראות את צילום הרנטגן ולבכות. שהגוף יעשה את מה שהוא טוב בו ואתה תשתדל לא להמשיך לשבור אותו.
עד שמגיעים לרגש.
דווקא לרגש יש הרבה פתרונות שאני לא אוהב
בגדול אני מנוון רגשית
לא רוצה להשתמש במונח נכה חס וחלילה
אני כן יודע להפגין אמפתיה
אבל לא עושה את זה
מילדות למדתי שלא מפגינים רגש
לא כי אני גבר
ככה זה במשפחה שלי
אז אין רגש
וזה נורא קשה
קשה בעיקר להיכנס לקשרים רומנטיים
כי קשרים חברתיים זה באמת קל
ויש לי את הצ'ארם שלי
אבל רומנטיים... שם זה מסתבך כי צריך להראות את הרגש שאתה יודע לחשוב אותו אבל לא יודע לתרגם אותו
ובכן
לפני שלוש שנים התחלתי טיפול פסיכולוגי
ואחרי שנה ומשהו זרקתי את הפסיכולוגית והלכתי לפסיכולוגית אחרת
ובניגוד לרופא העור או רופא השיניים, היא יותר בכיוון של רופא הצלעות
אין פתרונות לרגשות כלואים
או מנוונים
בעברי
כשהייתי צעיר ופוחז
עישנתי
ושתיתי
הכל מהכל
לאט לאט הפסקתי
עניינים של בריאות
ואולי קצת בגרות
הפסקתי עם אלכוהול
והפסקתי עם ניקוטין
והפסקתי עם ירוק
וחום
ולבן
תופעת הלוואי ה"יפה" של עישונים ושתיה היא שהיא פותחת רגשות
היה קל יותר להתרגש
לרגש
להביע רגש
להמליל אותו
באמצעות האלכוהול
או הסיגריה
או יותר
אבל עכשיו אין אותם
וכשאין אותם
אין רגשות
נסגרתי חזרה
איך אפשר לצאת לדייטים?
אני שוקל לפטר את הפסיכולוגית
כי בניגוד לרופא השיניים, היא לא מצליחה לעקור לי את הבעיה
או לסתום אותה במשהו
שיחות על גבי שיחות
ופתרון
אין
אמשיך לעדכן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
