את ל' הכרתי דרך חבר בעבודה, היה אצלו באחד הימים סוג של ערב כיתה והיא הייתה השותפה לדירה. עבדתי אז במרכז וכל התנועה הייתה מוגבלת לרכבת האחרונה. באותו הערב הייתי שיכור לא רציתי ללכת אז נרדמתי כמו דרדסון. היא גרה בחדר נפרד אבל היה קר והיא באה מאוחר, נכנסתי אליה למיטה שיכור ומעורפל, אמרתי לה "היי" כאילו אני מכיר אותה ממזמן. חיבקתי אותה היא הייתה כה שברירית דיברנו קצת והיא סיפרה לי שזו הפעם הראשונה שהיא ככה אבל היום לא צריך לדבר ולהחליט. החלפנו מילים כמעט שעה כשגיליתי כשגם היא מהפריפריה הייתה לנו אותה שפה אותו רקע ואותה תשוקה. היא הייתה קטנטנה שקלה כמו משקולת נייר עם שיער עד התחת ואלוקים פינק אותה בישבן, כל חיי לא פגשתי אישה עדינה כמותה גם במהות וגם במיטה. היא הייתה כל כך חמודה לא יכלתי להכיל אותה אחריי כמה חודשים זה נגמר כאילו בלית ברירה, לא רציתי לפגוע בה ואנחנו בקשר מאז שנים שכבנו שוב והפעם למדתי להפנים. יש נשים שלעולם לא יהיו שלך לא משנה כמה תאהב לה את הצורה את העבר לא ניתן לשכתב ואת העתיד צריך לתזמן, היום אני מעריך אותה ברמה אחרת בעיניי היא מושלמת. הגבר שיזכה בה יהיה מאושר אני יודע שזה לעולם לא יהיה אני אבל היי אסור להגיד אף פעם לעולם.