בסבבה, כמו הליקופטר

נגמר לו הקפה,

הוא הלך לקנות קפה חדש,

אבל המכולת הייתה סגורה

הוא חייב קפה

הוא חזר לבניין בו הוא גר,

ועמד בחדר המדרגות

בוודאי לכל השכנים שלו יש קפה,

אבל הוא לא מכיר את השכנים שלו,

והם לא מכירים אותו

אם יגיד שהוא שכן, יאמינו לו?

הם יפתחו לו את הדלת בכלל?

הבן-אדם יושב בבית שלו, בדירה שלו,

מעשן סיגריה אחרי סיגריה, וצמא לקפה

בתה יש קפאין, אבל אין לו תה,

שנים לא שתה תה

גם לא קפה נמס, אין לו קולה

הוא הולך ויושב מול המחשב,

מסתכל עליו

הוא מסתכל על המחשב, המחשב מסתכל עליו

הוא מביא כוס גדולה, ומתחיל לסחוט את המחשב

מהמסך והמקשים זולג קפאין לתוך הכוס

עוד מעט לא יישאר מהמחשב דבר,

אבל יהיה לו קפה

אפילו כמה כוסות קפה

הוא סוחט את המחשב עד כלות,

המחשב פצוע, גוסס, מפרכס,

כמו חיה שנדרסה

הוא שותה קפה,

הטעם שונה, אבל הרבה יותר טוב

הקפה יותר חזק, יותר מעורר חושים,

פותח דמיונות

הוא נזכר שפעם היה שותה קפה אחרי עבודה מפרכת לפנות בוקר,

שלוש שעות, מארבע בבוקר עד שבע

הנערים האחרים יצאו לעבודה, והוא התכונן לשינה,

אבל היה חייב את משתה הנפש הזה להשיב את רוחו,

לפנק את נשמתו

היה יושב בפתח החדר, לפני מקלחת, מסריח עד דמעות,

עם סיגריות וכוס גדולה של קפה חזק

הוא לא היה מדבר עם איש,

הם זרקו מילים, הוא מלמל משהו

"סיגריה וקפה זה חצי זיון"

יודע רק מי שעבד בכפר עבודה פיזית

הוא דפק בדלת ממול, וביקש קפה,

נתנו לו.