בסבבה, כמו הליקופטר

אז אתה מת על החיים, אה?

למה שלא תחייה על החיים,

כלומר תחייה את החיים,

כמו החיים, ולא כמו סרט

יושב בפינה, באיזו מערה,

שותה קפה ומעשן סיגריות,

מנותק מהעולם, מנותק מעצמו

יש לו הרבה דברים שהוא היה רוצה להגיד,

אבל אין לו למי, אין לו בשביל מה

הרי מי הוא, מה הוא

סתם בורג קטן במערכת, "גפרור"

הוא סופר את הבלטות,

הולך הלוך ושוב על מרצפות ביתו, ולא חושהב על כלום

חושב על הכול

הוא מדליק טלוויזיה, לא מעניין,

לא מעניין ולא אמתי

הוא שומע מוזיקה, ומתחנן בתחנונים עם הזמר,

אבל לא הוא הזמר, ומה לו יש להגיד?

הוא קורא סיפורים בבמה חדשה

זה לא שייקספיר

איך הם מעזים לעשות עבודה כזו גרועה

אם היה כותב, היה כותב טוב פי מאה

הוא מעולם לא כתב מילה

אה, אני יודע מה אני אכתוב,

הוא חושב בערמומיות

את זה אני יכול

אני אכתוב כמה שהעבודה שלהם מחורבנת,

אני אגרום להם להטיל ספק בעצמם,

אז שיפסיקו לכתוב

כי למה שהם יכתבו ואני לא?

שלא יכתבו גם הם

מקנא? אני?

מה פתאום

אני לא מקנא בעבודה כזאת גרועה,

הרי אני יכול פי הרבה יותר

זה לא שייקספיר.