בסבבה, כמו הליקופטר

אני לא יכול להיות כאן בצורה כזאת,

אני נוסע אל המאדים, אל העתיד,

בו אני יכול להיות מה שארצה,

מתי שאני רוצה, איך שאני רוצה

החדר הקטן עם המחשב,

שאני קשור אליו בשלשלאות,

מיצא את עצמו

אני הולך מכאן, אני טס,

בחללית מהעתיד

אני אוהב את כולם, אבל הם לא אוהבים אותי

זו לא אשמתי,

ואני עדיין אוהב למרות שהם לא

ונמאס לי להיות שק החבטות של התסכולים הקיומיים שלהם,

אני הולך מכאן, אני טס מכאן,

למאדים

לנמל התעופה המזוין במאדים,

ושם אני אמצא לי בית עם גינה,

ואגדל גרניום

אני לא צריך אתכם, אנשים כפויי טובה

אני לא אשאר כאן למות!

אני הולך, אני שומעים?

אני הולך מכאן!