בסבבה, כמו הליקופטר

מתחילים במילה, לאן זה זורם. אני מתחבט בבעיות של עקרונות של אחרים, לא שלי. אנשים עושים כל מיני דברים מאחורי הכתלים, אני לא יודע מה. אני שומע אותם הולכים בקירות, ומתחפרים מתחת ליסודות של הבתים כמו מחבלים מתאבדים. אני לא יודע מאיפה הם באים. הם יכולים לבוא מעבר לקיר, או מארץ רחוקה. הם יכולים לבוא בשקט ובערמומיות, או בשאון גדול. או שזה רק הראש שלי שמדבר, ורוקם דברים שלא היו ולא נבראו. התעוררתי ושתיתי אקסל, יותר מדי אקסל, גם שתיתי קולה ולקחתי את הכדורים שלי, וגם חרבנתי. שמעתי את הדיסק ההוא, והזה, וניסיתי לשמוע ג'אז וביטלס. רק השירים הישנים והמוכרים איכשהו מצליחים להרגיע אותי. הקאתי, הקאתי הרבה מיצי קיבה, ואת העיכולים של הדגים של אתמול, אבל לא הקאתי את הכדורים, כי בלעתי אותם יותר מאוחר. ניסיתי לשבת מול החלון ולהירגע, אבל הפכתי עצבני יותר, ולא היה לי נוח על הכיסא. ניסיתי לעשן את הסיגריות שתמיד אני מעשן, אבל הן כל-כך מגעילות, וגם חלשות מדי. והראש שלי הרגיש הפוך, היו לי שברי רסיסי מחשבות קטנים שנלכדו מ-כל מיני מקורות מידע, אבל אני לא מצליח לחבר אותם לתמונה שאפשר להבחין בה. עכשיו השמש זורחת, הכדורים בדם, ואני מנסה להירגע, ורוצה לקחת את הדברים הרבה יותר לאט, עד שהראש שלי יסתדר עם עצמו, ויישב בשלום עם הלב, אולי. אני לא מכיר את התפיסות הישנות שלי, ואת הצורה בא ראיתי פעם את הדברים, כי כל הדברים האלה מזמן נגמרו. הם התמוססו בשנים האחרונות, בעיקר מאז אימא הלכה, התמוססו לאט-לאט-לאט. כלום לא נשאר כמעט. זה כאילו אני נמצא בעיר רפאים שפעם הייתה הבית שלי, וכל הבתים קרועים וחשופי דירות דרך הקירות ההרוסים. כל הכבישים התקלפו מהאספלט, ולא נשארו יותר רמזורים ותמרורים, והשלטים עקומים ומעוותים. מלאים אבק ופיח. שום-דבר לא נשאר כמעט ממה שהייתי פעם, יצרתי את עצמי מחדש. הקשר בין הלב למוח נותק, או שהם בכלל כבר לא מדברים באותה השפה. מי שנותן את הטון זה הראש, שמחשב חישובים שהלב אמר לו פעם, והמוח זוכר. אבל הלב כבר לא מדבר, הוא רק דופק לפעמים מתוך שיגעון, מנסה להגיד שגם הוא פה, אבל אין לו מה להגיד ומה להרגיש, רק המוח זוכר מה הלב אמר לו פעם, ומנסה לעקוב אחרי זה, כדי שהלב לא ימות סופית, חס-וחלילה. הראש יודע מה הלב היה אומר לו היה יכול לדבר. אבל ראש לא יכול להרגיש, רק לחשוב ולחשב ולזכור, ואני לא זוכר ולא מרגיש את הרגשות שהיו פעם. הלב שלי מת, הלב שלי גוסס, מת, זקוק להחייאה. והראש מבריק ומטורף.