בסבבה, כמו הליקופטר

לא נוח לי כאן,

אני אומר, והם לא עונים,

בקושי מסתכלים,

מעבירים חפצים ממקום למקום,

יוצרים משהו ואז זורקים

זה יום שכולו שמש,

וזיעה יורדת משמיים

הגוף שלי זז מ-פה לשם ובחזרה,

תמיד הוא חוזר לאותו המקום

הם אוחזים מול פניי דרך,

ואומרים שהנופים נפלאים

אבל אני רק רואה דיונות ועוד דיונות,

בעולם דיונות שלא נגמר

ובסוף הדרך יש גם דיונות.