בסבבה, כמו הליקופטר

עין שמאל לא רואה כל-כך טוב,

והמוח הלום שינה וסהרוריות

כשהזקן מחכה לאישה הזקנה,

ליד חבית מחוררת ובה מדורה,

והלילה קר ואפוף לחות גשם ורוחות

משני צידי הנחל דולקות מדורות,

וגדות הנחל קפאו, והבוץ הפך קרח

היא הלכה לאוהל הרפואה,

לבקש תקווה עבור הילד הקטן בן 8 או 10,

שרסיס פגז נתקע בעצם החזה שלו, מתחת לצוואר

"חולה," היא אומרת, ומראה להם את הילד,

והם מניפים אליה קני רובים כאומרים תתרחקי,

"פצוע," היא אומרת, ומראה להם את רסיס הפגז,

הנעוץ בבשר

"ללכת מ-פה," הם צועקים

היא משכיבה את הילד על האדמה,

ובידיים שלה מוציאה את רסיס הפגז,

הדם זורם כמו מים, ונשמעים צעקות מבוהלות,

והם לוקחים אותו בבהילות לטיפול

מחזירים לה אותו חבוש במשחה עם חבילת תרופות,

והרופא צועק עליה משהו שהיא לא מבינה

"להחליף תחבושות עם משחה," אומר חייל

והיא חוזרת עם הילד לבקתה הנטושה ולזקן שמחכה.