בסבבה, כמו הליקופטר שירים, סיפורים, הרהורים ושטויות |
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
נובמבר 2017
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
| 11/2017
כאילו אני מת אז איפה הימים ההם בהם הייתי מפוצץ בלונים, וחצ'קונים, וילדים רעים שעשו לי רע ולא רצו להגיד סליחה. היום אני מקופל כמו מקופלת בתוך שק שינה מקופל, על מצעים מקופלים, ואין לי שום ברירה, אלא רק ללכת לישון. אין לי מה לעשות, הכול כבר נעשה. לא מבקרים אותי חברות וחברים, והם עוד כועסים וחושבים שאני סנוב, מה ההיגיון? אני לא יכול לבקר אותם, אין לי את הטלפון שלהם, והם לא עונים לי בפייסבוק, או שלא מופיעים. כאילו כן, אני לא נותן להם יותר מדי זמן לענות. כשאני רואה שהם ראו את ההודעה, ולא ענו מיד, אני חוסם אותם. כי אם הם חושבים יותר מדי, הם זוממים משהו. אני אדם חולה, אין לי מנוע טוב לרדוף אחריהם, לא גופנית ולא נפשית. באמת, זה לא פייר, הייתי טוב אליהם, זה לא יפה שהם מתעלמים ממני כאילו אני מת.
| |
| כינוי:
עמוד 88 בן: 8 |