בסבבה, כמו הליקופטר

היא ירתה בו, אחת בראש, אחת בלב, ואז חייכה חיוך של זאב.

"ככה ייעשה לאיש שלא רוצה לזיין אותי" היא אמרה במבטא סלבי מרושע.

"אבל אני רוצה לזיין אותך, וירה!" אמר הירוי בקול פגוע מלא תוכחה.

"שתוק," היא סיננה פתאום, "אתה לא יכול לדבר, אתה מת."

"אבל אני מת רק בכאילו, וירה! כמו שאני לא רוצה לזיין אותך רק בכאילו!"

היא כיוונה את האקדח ורוקנה לעברו מספר קליעים.

גיבורים וגיבורות הולכים עם חרבות,

ביום קייצי מלא זיעה כזה

הלבוש שלהם מינימלי, ושיער ראשם ארוך,

ואפילו על רגליי הנשים יש שיער רב

לחלקם יש בנדנות סביב הראש,

ואשפת חצים וקשת

ולכולם יש פגיון על הירך

זה קרה בימים ההם,

בהם היו גיבורים,

לפני שהמציאו רובים ואקדחים

הגברים והנשים היו צדים את האוכל שלהם בעצמם,

וצולים אותו מעל מדורה,

לאחר שניקו את מה שלא ראוי לאכילה

הם היו אוכלים סנאים, וצבאים, וארנבים,

ולפעמים גם תרנגולות ופרות, כשלא הייתה ברירה

הם היו אוכלים בשר חזיר,

ולעיתים רחוקות אפילו בשר פילים

הייתה להם דרך לערוף את ראשי אויביהם,

ולנעוץ אותו על מוט, למען יראו וייראו,

ואת המוט היו תוקעים במקום בולט לעין,

סמוך לטריטוריה שלהם

הם היו מזדיינים ומזדיינות ביניהם לבין עצמם,

ולפעמים היו נוצרים תינוקות,

שלעתים רחוקות הצליחו לשרוד

הם לא היו אוכלים בשר אדם,

מטעמים מצפוניים שהם עצמם לא הבינו את טיבם

מתים היו נקברים בצורה מכובדת,

בבור עמוק באדמה,

עליו הערימו גל של אבנים

הם היו מתפללים בינם לבין עצמם,

לרוחות הגדולות ולכל כוחות השמיים

בשבילם לא היה הרבה הבדל בין חיים למוות,

זו הייתה רק צורה אחרת של קיום.

סימפטיה היא רגש מבורך אצל בני-אדם, אבל אמפטיה הוא רגש מבורך יותר. היא הייתה יפהפייה אמתית כשהיא הייתה בחורה צעירה, גברים היו כרוכים אחריה, והיא הייתה כרוכה אחריהם. יושבת וכותבת מכתב מחוץ לבית, לאור מנורת רחוב, על ספסל, לאיש שאימא שלה הלבינה את פניו. הוא לא יעזוב אותה, או יניח ליחסים להתמסמס בגלל זה - היא החליטה. אני אטפל בלב שלו והוכיח לו שהלב שלי עוד שייך לו. הילדים נולדו כי פשוט זה מה שקרה, ולא היה לה כלום נגד זה. הגבר בו בחרה התגלה כבחירה טובה, החיים היו טובים אבל שגרתיים. היא כבר לא התאפרה, והלבוש שלה כבר לא היה מתוקתק. אוספת את שיערה בפקעת של קוקו על ראשה, ונותנת לחולצה להסתיר את היקף הגוף שגדל. דברים עוברים לה מול העיניים, ולא תמיד היא תופסת. מעולם היא לא הייתה חדת הבחנה, אבל היא הייתה חריפה במידה. "זה כל הפלפלים החריפים שאימא שלך הייתה מאכילה בך אותם," היה אומר בעלה עם בת צחוק. והיא חשבה שאת קהות החושים היא רכשה מילדותה מול הטלוויזיה. 

עין שמאל לא רואה כל-כך טוב,

והמוח הלום שינה וסהרוריות

כשהזקן מחכה לאישה הזקנה,

ליד חבית מחוררת ובה מדורה,

והלילה קר ואפוף לחות גשם ורוחות

משני צידי הנחל דולקות מדורות,

וגדות הנחל קפאו, והבוץ הפך קרח

היא הלכה לאוהל הרפואה,

לבקש תקווה עבור הילד הקטן בן 8 או 10,

שרסיס פגז נתקע בעצם החזה שלו, מתחת לצוואר

"חולה," היא אומרת, ומראה להם את הילד,

והם מניפים אליה קני רובים כאומרים תתרחקי,

"פצוע," היא אומרת, ומראה להם את רסיס הפגז,

הנעוץ בבשר

"ללכת מ-פה," הם צועקים

היא משכיבה את הילד על האדמה,

ובידיים שלה מוציאה את רסיס הפגז,

הדם זורם כמו מים, ונשמעים צעקות מבוהלות,

והם לוקחים אותו בבהילות לטיפול

מחזירים לה אותו חבוש במשחה עם חבילת תרופות,

והרופא צועק עליה משהו שהיא לא מבינה

"להחליף תחבושות עם משחה," אומר חייל

והיא חוזרת עם הילד לבקתה הנטושה ולזקן שמחכה.

בוא כמו שאתה,

תוריד נעליים, תקפוץ על המיטה

נראה ביחד כדורגל וסרטים מצוירים

נאכל הרבה מאנצ'יס ובוטנים

ואל תדבר איתי על האישה האחרת,

שהשארת בבית לטפל בילדים, ולחכות

גם אני מחכה לך כל יום שעות

אם יש סוד בחיים - אני אגלה לך אותו

אתה זוכר את שנות התשעים...?

תמיד כשנשרפתי בשמש כשהערמתי שעורה בשדות חשבתי עליך

כי למה בכלל היה כל הסבל וההיסטוריה של המין האנושי שלי?

כשהיא מתופפת עם אצבעות חטובות בקצה השולחן,

ומסתכלת בי-בך כאילו יש על מה לדבר

היא כמו הפכה גבר,

רוצה לקחת אותך לטיול במכונית בכל הארץ,

מוטלים זולים ומזללות דרכים,

ולעשות את הצרכים לצד הדרך,

לצחוק מהעקיצות של היתושים,

ולהגיד למה לא לקחתם כדורי לעיסה נגד צרבת,

והשלשול הזה פשוט הורג אותה

ואתה תצחק, והיא ידעה שתצחק,

הרי לכן בחרה בך,

ואתם תעשו סקס במושב האחורי בתוך השדה,

ואיזה שפן ירחרח סביב המכונית

"קח גזר, חמודי, אתה רעב?" היא תגיד,

ותאכיל אותו כמו תינוק, והוא יברח,

"למה הוא בורח?" היא תגיד באכזבה כמו ילדה קטנה

"מה אתה צוחק, הוא היה חמוד."

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

בסבבה, כמו הליקופטר,

לרדת למחתרת, לסובב את הפלופלור בתוך בניין נטוש,

ולשמוע אותו מתרסק ונאבק על תנועתו,

כשהוא מוטח שוב ושוב בכנפיו אל קירות הבניין הרחב

פעם היו בבניין הרבה חדרים,

גם מגורים, גם משרדים,

אפילו כמה חנויות ובתי-מלאכה,

אבל אחרי המלחמה הרסו את כל הקירות,

חוץ מאת הקירות החיצוניים

הרחיבו את הפתחים ופתחו את הגג,

לאפשר תנועת מסוקים

המקום היה מטרה להפצצות בלתי-פוסקות

של אויבים קדומים, ולכן ננטש,

כי לא היו מספיק משאבים וכוח אדם,

כדי להגן על מקום שלא ראוי למאמץ הגנתי גדול,

יחסית לתועלת שבו

נרקומנים לפעמים ישנים בו,

ומבעירים מדורות עליהם הם צולים ארנבים

אבל לעיתים קרובות מבריחים אותם הליקופטרים,

של ספקי סמים ונשק בלתי-חוקי,

שמשתמשים במבנה הנטוש הזה כמנחת,

ובסיס ארעי

ההליקופטר איבד את הכנפיים,

נחבל והתפוצץ בבוהק מרוח כתום,

בתוך הבניין הנטוש

ומיקו ראה איך נשק וחומרים בשיווי

מאתיים אלף דולר, עולים בלהבות,

יחד עם "טייס" ההליקופטר שחשב שהליקופטר זה מטוס,

והאנשים שהיו איתו בכלי המעופף,

ביניהם מאפיונר יהיר ושחצני שכינה את עצמו טוני,

על שם הדמות הבדויה "טוני מונטנה",

והיה לו חלום לקנות אי ומשם להקים אימפריית פשע

זה כבר לא יקרה יותר.