בסבבה, כמו הליקופטר

סימפטיה היא רגש מבורך אצל בני-אדם, אבל אמפטיה הוא רגש מבורך יותר. היא הייתה יפהפייה אמתית כשהיא הייתה בחורה צעירה, גברים היו כרוכים אחריה, והיא הייתה כרוכה אחריהם. יושבת וכותבת מכתב מחוץ לבית, לאור מנורת רחוב, על ספסל, לאיש שאימא שלה הלבינה את פניו. הוא לא יעזוב אותה, או יניח ליחסים להתמסמס בגלל זה - היא החליטה. אני אטפל בלב שלו והוכיח לו שהלב שלי עוד שייך לו. הילדים נולדו כי פשוט זה מה שקרה, ולא היה לה כלום נגד זה. הגבר בו בחרה התגלה כבחירה טובה, החיים היו טובים אבל שגרתיים. היא כבר לא התאפרה, והלבוש שלה כבר לא היה מתוקתק. אוספת את שיערה בפקעת של קוקו על ראשה, ונותנת לחולצה להסתיר את היקף הגוף שגדל. דברים עוברים לה מול העיניים, ולא תמיד היא תופסת. מעולם היא לא הייתה חדת הבחנה, אבל היא הייתה חריפה במידה. "זה כל הפלפלים החריפים שאימא שלך הייתה מאכילה בך אותם," היה אומר בעלה עם בת צחוק. והיא חשבה שאת קהות החושים היא רכשה מילדותה מול הטלוויזיה. 

היא אמרה שיש לה גוף יפה, וזה נכון, תמיד רציתי להתענג על הגוף שלה. אבל כל הזמן היא דחתה אותי פיזית, כלומר לא ממש נגעה בי, אבל הייתה יושבת קרוב-קרוב אליי, ומדברת איתי, עד שיכולתי להריח את הריח המשגע והמחרמן שנטף מגופה. לא עמד לי, אבל ידעתי שרק אם אניח יד על ירכה יעמוד לי חזק. ובאמת שרציתי, אבל לא עושים עם אישה משהו נגד רצונה. לא שהיא לא רצתה לשכב איתי, לפחות איזה חפוז קטן, אני יודע שהיא רצתה, עיניים לא משקרות. אבל היה לה חבר והיא שמרה לו נאמנות. זה היה חבר קרוב, הם גרו יחד וחלקו חיים יחד ותיכננו להביא ילד לעולם יחד. הוא שילם על החשמל שלה, והיא קנתה את הלחם והגבינה שלו. ביחסים כאלה לא מתערבים, אפילו אם יש חולשה משני הצדדים, אפילו אם היא בעצמה הייתה רוצה, ובאמת היא רצתה לנשק אותי פעם, אבל העמדתי פנים שאני לא מבין, אמרתי משהו מצחיק, פאנץ' ליין, ויצאתי מהחדר. אחרי זה היא הסתכלה עליי באכזבה, אבל במהרה הכול הפך כמו קודם. היא הייתה זורקת כדורי קובה לתוך המרק ומבשלת אותו, והקובה שלה תמיד יצא טעים, למרות שהיא לא הייתה כורדית, היא הייתה ממוצא רוסי, אבל יהודייה. אמרתי לה שאני אוהב אותה, ושאני יודע שאני לא יכול לעשות עם זה כלום, אבל כדאי שתדע, כדי שזה לא יישב לי על הלב כמו פיל. היא התרגלה לזה די מהר. לא היה מתח מיותר. זה נדיר בימינו, בהם אשליות כה רבות נקשרות לאהבה, בעיקר לא ממומשת. וכשהיא הלכה, ואמרה שתחזור עוד הרבה זמן, אני כבר לא ידעתי מי אני אהיה עד אז, אז שתיתי פחית בירה, ואני לא רגיל לשתות. בינתיים אימא מתה והרבה דברים השתנו. היא באה פעם, אבל לא יכולתי לפתוח, כי הייתי משוגע. לפעמים אני משוגע. הרבה מדי תרופות, או מעט מדי, והרבה וודקה, והלב שלי בוכה וחג כמו פורפרה כי אימא שלי מתה, וכולם מתנהגים כאילו אני צריך להתנהג כרגיל, כאילו לא קרה כלום. אז אני רקדתי מתוך ייאוש ושיגעון לצלילי הדיסק הצהוב של גאנז נ' רוז'ס, לא יכולתי להחזיק את הרגשות בפנים, לא יכולתי לנהוג באיפוק, כאילו להתנהג כרגיל. שתיתי הרבה וישנתי הרבה מול העיניים של האנשים שדיברו איתי, נרדמתי להם בישיבה מול העיניים. הם חשבו שמשהו איתי לא בסדר, אבל לא עשו עניין. הרגשתי כמו טנק שיכול להרוס חומה, אבל אז נתנו לי בעורמה איזו זריקה בקופת החולים, והרגשתי שאני רק רוצה להיעלם. להתמזג לקיר אבן ולא להיות. לא יכולתי לדבר, לא יכולתי לזוז. בקושי הייתי יוצא לרחוב, אנשים הסתכלו עליי. והשכל שלי נזל כמו מים. דיברתי כמו פרחה וכמו ילד בן 3. ולאט הבנתי שלאף-אחד לא באמת אכפת ממני, אפילו לא לאבא שלי. אז עשיתי את שלי לבד ולאט, וכמובן כולם ניסו לעצור אותי, להשפיע עליי בדרכים שונות לדרכים שלא רציתי ללכת בהם. אנשים קראו בשמי מתחת לחלון, ואנשים זרים זרקו לי הערות. לא התייחסתי לאף-אחד. פתאום כל מיני בחורות ובחורים דפקו בדלת ורצו לדבר איתי. לא רציתי לדבר איתם. הם היו משאירים לי פתקים ומדבקות עם סיסמאות ליד הדלת. הציעו לי חסות מזויפת מהמשפחה המורחבת מצד אימא, לא רציתי. ידעתי שכולם מריחים חולשה, ורוצים לרכב עליה, כשאני רק מנסה להתחזק. הם לא רצו שאני התחזק. בגלל זה גם הזריקה. אז אמרתי - מי שרוצה אותי, שתבוא. אבל לא פתחתי לאף-אחת. רק לידידה אחת. והיא ואני היינו שוכבים לפעמים. היא רצתה שאני אהיה צמוד אליה, אבל לא רציתי. והיא ביקרה אותי לעיתים רחוקות יותר. 

חמשירים יוצאים לי מהתחת,

מרוב שכתבתי אותם בכיתות נמוכות

ונשים זקנות אוהבות אותי הרבה,

בתור צעיר בן 20 פלוס

(פלוס כמה? פלוס עשרים)

וילדות בנות עשרים קוראות לי אבא,

ומשחילות את עצמן עליי

קשה להגיד להן לא, גם אם מקבלים מכות

(מה אתם רוצים? היא רצתה, לא יפה לסרב)

אבל אני אוהב את הרכב היפני שלי,

שעלה יותר מהדירה שלי,

והוא מסיע אותי,

ונותן לי לשחק לו בהילוכים

(אפילו הפנסים שלו נראות כמו עיניים יפניות)

יש לו תחת גדול עם תא מטען,

שאני תוקע לתוכו את הדברים שלי

מה?

ומנוע גדול מלפנים שצריך לפמפם

הוא שותה הרבה שמן מכונות ופולט גזים,

כמו רכב שטח גברי אמתי :)

ואוהב כשהמתדלק תוקע לו את צינור הדלק

יש עליו חמישים שריטות כי הוא רכב קרבי,

הוא שירת אפילו בשדות המלחמה של נתיבי איילון

הוא ילד טוב, תמיד נותן לי,

גם כשקשה לו לרדת (את הירידות של הקסטל).

זה בגלל שאני לומד לעברית,

את התווים האלה שפעם היו מנגינה,

שנוגנה על גופך המתחנן להזיע החוצה,

את המיניות שלו הגלומה בו עמוק מתחת לעור

אבל כשאני באתי בחצות אל בית זה שלך,

האורות היו כבויים והטלוויזיה שקטה ומרצדת,

ואת עשית ביד בלי לחכות לי, ואני ראיתי אותך,

ואת לא ידעת שאני רואה

אז מזגתי לי קוקה-קולה קרה מעם המקרר,

ונשכבתי על הספה הרכה, והבטתי בך,

מפזרת את מיניותך לכל שדי הלילה,

בעודך שוכחת מקיומי,

וצללים של דמותך מתרוצצים על הקירות,

כמו להגדיל את בבואתך

פורקנך טיפטף ממך לאט-לאט כמו מתוך כאב,

ואת גנחת כאילו משירים ממך עור ישן,

וטמנת ראשך בכר, ובכית,

אבל אלו היו דמעות שמחה

ואני הגעתי לקרח הגרוס בתחתית הכוס,

וחתכתי אותו בשיניי,

ואת הבטת אליי, הופתעת, וחייכת,

ואני אמרתי לך שזה הלילה האחרון שלך בתור שפויה

"הו, טירוף נפלא,

כלבלבתך אני, קחני לטיול,"

אמרת וגנחת את שמי.

אני יכולה להרוות צימאון מים מימיי ביבי שופכין

אלף הבדלות מהאשכים של החבר שלי הכושי עם הזין הגדול

אני אוהבת למצוץ עוגת קרם שוקולד ייחודית מהמטבח של סיגל

אני אוהבת את האין אונים בהן מסודרות התחתוניות על מדפים

אני משחרת לטרף בין שירת סירנה לנעימת עוגב,

על גופו החסון של החבר הכושי שלי עם הזין הגדול

אני מנקבת חור באוזן לתלות שם את כל חטאיי כמו צלצלות חרוזים

אני משחררת את יגוני ש-ישוט על פני מים סוערים בדרך אל פורקני

אני מדכדכת את מה מי שבא אליי חוץ מאת החבר שלי הכושי עם הזין הגדול

אני מסתדרת מצוין, תודה לך, אין צורך בעזרה,

יש לי את הכלי של החבר שלי הכושי עם הזין הגדול

אני משחררת אותך מעולי, אני משחררת אותך מראשי,

אני משחררת אותך מתאוותי, אני משחררת אותך מתשוקתי

אני עושה אותך כלי לשחרור לחצים, כשאני לבד בלי החבר שלי הכושי עם הזין הגדול.

אתה מדבר עמוק וזה בסדר גמור מצדי

תחדור אליי עמוק-עמוק ללב

תחדור אליי לתחתונים, תמחץ לי את השדיים,

אני אוהבת זין שלך, איש שלי כושי גדול

אתה שולף אותו כמו אקדח, ואני מוצצת את הקנה,

תפלוט את כל הכדורים לתוך הפה שלי,

תפוצץ לי את המוח

אתה גורם לי לחשוב שאני נועדתי רק לרגע הזה,

בו אני משופדת עד הצוואר על הזין הגדול האדיר החזק הקשה שלך

אני מסכימה לכל מעשה נבלה שהיה או יהיה,

בתנאי שתיקח אותי בכלי תאוותך

תפמפם אותי כמו שוופס שמייחל להתפקע

תגרום לרגליי להשתולל בחוסר-אונים מטריף ממה שתקוע ביניהן

אני תולעת מול עדשת המיקרוסקופ שלך,

אני ג'וק לכוד בין צבתות פינצטה

אני נושכת את תחתוניי הרטובות ממיציי כשאגני מרטיב את כל המיטה

אני מרגישה כל נים תאווה מבקע בתוכי כמו להשחית תמימותי.