בסבבה, כמו הליקופטר

משעמם ביינות להרים חשוכים

החושך נמזג לחדר כמו יין לתוך ספל עדין

קרירות מסוימת קושרת את השרירים ברגליים,

כמו ברד בתוך הוורידים, כמו טיפות קפואות בתוך העורקים

הילד היה לו משעמם, והוא שיחק בלגו

הייתה לו ילדות נוראה, והיא עדיין לא נגמרה

מתעסק עם הבובה, שוזר לה את השיער האדום

היא החברה הכי טובה שלו, וגם החברה הכי טובה שלי

יש לה יהלום על האצבע, ושרשרת כסף עם אבנים טובות

רכבת בגרב ונעלי עקבים גבוהים מאוד

יש לה ריח של קוס חם מ-כל הגוף

כשהיא נקשרת, עם התחת מורם באוויר,

מוכן לחדירה עמוקה, לאורגזמה בשלה

כשהיא מתפתלת ונושכת את האצבעות

כשבא לה לצרוח, כשבא לה לבכות

היא ילדה טובה מבית טוב, בית חם,

עם הרבה קוסקוס, ג'חנון וקובה.

היא ירתה בו, אחת בראש, אחת בלב, ואז חייכה חיוך של זאב.

"ככה ייעשה לאיש שלא רוצה לזיין אותי" היא אמרה במבטא סלבי מרושע.

"אבל אני רוצה לזיין אותך, וירה!" אמר הירוי בקול פגוע מלא תוכחה.

"שתוק," היא סיננה פתאום, "אתה לא יכול לדבר, אתה מת."

"אבל אני מת רק בכאילו, וירה! כמו שאני לא רוצה לזיין אותך רק בכאילו!"

היא כיוונה את האקדח ורוקנה לעברו מספר קליעים.

בואי איתי, סניוריטה,

האמת שמעולם לא עזבתי אותך

בכל הגיאיות, בכל העמקים,

ההרים, היבשות והימים,

את תמיד היית איתי

בואי איתי, סניוריטה,

חלב ודבש נטף משפתייך,

כשנישקת אותי, כשאהבת אותי,

כשלחשת לי, כשהוקרת אותי.

גיבורים וגיבורות הולכים עם חרבות,

ביום קייצי מלא זיעה כזה

הלבוש שלהם מינימלי, ושיער ראשם ארוך,

ואפילו על רגליי הנשים יש שיער רב

לחלקם יש בנדנות סביב הראש,

ואשפת חצים וקשת

ולכולם יש פגיון על הירך

זה קרה בימים ההם,

בהם היו גיבורים,

לפני שהמציאו רובים ואקדחים

הגברים והנשים היו צדים את האוכל שלהם בעצמם,

וצולים אותו מעל מדורה,

לאחר שניקו את מה שלא ראוי לאכילה

הם היו אוכלים סנאים, וצבאים, וארנבים,

ולפעמים גם תרנגולות ופרות, כשלא הייתה ברירה

הם היו אוכלים בשר חזיר,

ולעיתים רחוקות אפילו בשר פילים

הייתה להם דרך לערוף את ראשי אויביהם,

ולנעוץ אותו על מוט, למען יראו וייראו,

ואת המוט היו תוקעים במקום בולט לעין,

סמוך לטריטוריה שלהם

הם היו מזדיינים ומזדיינות ביניהם לבין עצמם,

ולפעמים היו נוצרים תינוקות,

שלעתים רחוקות הצליחו לשרוד

הם לא היו אוכלים בשר אדם,

מטעמים מצפוניים שהם עצמם לא הבינו את טיבם

מתים היו נקברים בצורה מכובדת,

בבור עמוק באדמה,

עליו הערימו גל של אבנים

הם היו מתפללים בינם לבין עצמם,

לרוחות הגדולות ולכל כוחות השמיים

בשבילם לא היה הרבה הבדל בין חיים למוות,

זו הייתה רק צורה אחרת של קיום.

אני רוצה להיות האיש הזה,

שאוכל חביתות בבוקר,

כדי שיצליח להעמיד הרבה זמן וחזק

שחותך בבשר החי בלי רגשות מצפון,

ואומר כן ולא כשהוא רוצה,

כשנוח לו

אני רוצה להיות האיש הזה שעושה מה שבזין שלו,

בלי להרגיש אחריות כלפיי מי שלא שם עליו זין

ואוכל חיות מתות בסכין ומזלג,

ונהנה מזה,

ומתעב צמחוניים וטבעוניים

אני רוצה להיות האיש הזה,

שהולך עם הטבע שלו,

גם אם הוא רע,

או לא נעים,

או לא נוח

שמבין שבתכלס כל אחד דואג רק לתחת שלו,

והגיע הזמן שגם הוא ידאג רק לעצמו

אני רוצה להיות האיש הזה,

שמרגיש חופשי עם הטבע שלו

שנכנע לרוע שלו,

ומוכן לשלם את המחיר בעולם של צבועים שמעמידים פני טובים

עם כל הכוונות הטובות של הרבה מאוד אנשים לאורך ההיסטוריה,

הרוע מנצח בהליכה

והטוב הוא בסך הכול פחות רע, לא טוב, רק פחות רע

אני רוצה להיות האיש הזה שמרגיש עוצמה מהעובדה שהוא נכנע לרוע שלו

ומבין שאין אנשים טובים,

יש רק אנשים רעים יותר ורעים פחות

אני רוצה להתחבר לשורשים,

ולהיות חיה רוחנית,

כלומר בן-אדם במלוא מובן המילה

לא רוח רפאים, לא זומבי, לא שפוף רוחנית, 

אלא מפלצת רבת הוד,

שמוכנה להודות שהיא מפלצת,

כי זה הטבע האמתי,

וכל דבר אחר הוא דיכוי של הטבע האמתי.

סימפטיה היא רגש מבורך אצל בני-אדם, אבל אמפטיה הוא רגש מבורך יותר. היא הייתה יפהפייה אמתית כשהיא הייתה בחורה צעירה, גברים היו כרוכים אחריה, והיא הייתה כרוכה אחריהם. יושבת וכותבת מכתב מחוץ לבית, לאור מנורת רחוב, על ספסל, לאיש שאימא שלה הלבינה את פניו. הוא לא יעזוב אותה, או יניח ליחסים להתמסמס בגלל זה - היא החליטה. אני אטפל בלב שלו והוכיח לו שהלב שלי עוד שייך לו. הילדים נולדו כי פשוט זה מה שקרה, ולא היה לה כלום נגד זה. הגבר בו בחרה התגלה כבחירה טובה, החיים היו טובים אבל שגרתיים. היא כבר לא התאפרה, והלבוש שלה כבר לא היה מתוקתק. אוספת את שיערה בפקעת של קוקו על ראשה, ונותנת לחולצה להסתיר את היקף הגוף שגדל. דברים עוברים לה מול העיניים, ולא תמיד היא תופסת. מעולם היא לא הייתה חדת הבחנה, אבל היא הייתה חריפה במידה. "זה כל הפלפלים החריפים שאימא שלך הייתה מאכילה בך אותם," היה אומר בעלה עם בת צחוק. והיא חשבה שאת קהות החושים היא רכשה מילדותה מול הטלוויזיה. 

אז הוא אמר לי...

"מגיע לך תפנוקים,"

אז הוא אמר לי...

"מגיע לך זיונים,"

אז הוא אמר לי...

"יש לך שדיים טעימים,"

אז הוא אמר לי...

יש לך פות מאוד טעים,"

והוא נתן לי את הזין שלו,

לשחק

והוא נתן לי את הגוף שלו,

לנשק

והוא נתן לי את התשוקה שלו,

לאהוב

והוא נתן לי את הזקפה שלו,

להנעים

אנחנו מזדיינים ומתנועעים בנעימים,

וכל תנועה הכי קטנה גורמת לזרמים,

בחלציים הבוערים.