בסבבה, כמו הליקופטר

אני יכולה להרוות צימאון מים מימיי ביבי שופכין

אלף הבדלות מהאשכים של החבר שלי הכושי עם הזין הגדול

אני אוהבת למצוץ עוגת קרם שוקולד ייחודית מהמטבח של סיגל

אני אוהבת את האין אונים בהן מסודרות התחתוניות על מדפים

אני משחרת לטרף בין שירת סירנה לנעימת עוגב,

על גופו החסון של החבר הכושי שלי עם הזין הגדול

אני מנקבת חור באוזן לתלות שם את כל חטאיי כמו צלצלות חרוזים

אני משחררת את יגוני ש-ישוט על פני מים סוערים בדרך אל פורקני

אני מדכדכת את מה מי שבא אליי חוץ מאת החבר שלי הכושי עם הזין הגדול

אני מסתדרת מצוין, תודה לך, אין צורך בעזרה,

יש לי את הכלי של החבר שלי הכושי עם הזין הגדול

אני משחררת אותך מעולי, אני משחררת אותך מראשי,

אני משחררת אותך מתאוותי, אני משחררת אותך מתשוקתי

אני עושה אותך כלי לשחרור לחצים, כשאני לבד בלי החבר שלי הכושי עם הזין הגדול.

אתה מדבר עמוק וזה בסדר גמור מצדי

תחדור אליי עמוק-עמוק ללב

תחדור אליי לתחתונים, תמחץ לי את השדיים,

אני אוהבת זין שלך, איש שלי כושי גדול

אתה שולף אותו כמו אקדח, ואני מוצצת את הקנה,

תפלוט את כל הכדורים לתוך הפה שלי,

תפוצץ לי את המוח

אתה גורם לי לחשוב שאני נועדתי רק לרגע הזה,

בו אני משופדת עד הצוואר על הזין הגדול האדיר החזק הקשה שלך

אני מסכימה לכל מעשה נבלה שהיה או יהיה,

בתנאי שתיקח אותי בכלי תאוותך

תפמפם אותי כמו שוופס שמייחל להתפקע

תגרום לרגליי להשתולל בחוסר-אונים מטריף ממה שתקוע ביניהן

אני תולעת מול עדשת המיקרוסקופ שלך,

אני ג'וק לכוד בין צבתות פינצטה

אני נושכת את תחתוניי הרטובות ממיציי כשאגני מרטיב את כל המיטה

אני מרגישה כל נים תאווה מבקע בתוכי כמו להשחית תמימותי.

הוא פוחד מאוד שהיא לא תרצה אותו,

הרי יש לה אצבעות רגליים כל-כך יפות,

ולו אין

הוא פוחד מאוד שהיא לא תרצה אותו,

הרי יש לה ציצי זקופים,

והיא יכולה להשיג כל אחד

הוא פוחד מאוד שהיא לא תרצה אותו,

הרי היא מנוסה וניסתה הכול בסקס,

והוא עשה רק קצת

הוא פוחד מאוד שהיא לא תרצה אותו,

הרי היא חובבת בריאות וטבעונית,

והוא שמנמן, מעשן ואוכל בשר

הוא פוחד מאוד שהיא לא תרצה אותו,

הרי היא חכמה כל-כך,

והוא אהבל מצוי

הוא פוחד מאוד שהיא לא תרצה אותו,

הרי יש לה סגנון ונימוסין ותרבות,

והיא רגילה לעולם של חברה גבוהה,

והוא סתם אפס שמבזבז זמן,

אוהב לקלל ולספר בדיחות גסות,

ואוכל עם הידיים ג'אנק פוד.

"אתה הולך לכתוב???" הוא צחק מלוא גרונו,

"הוא הולך לכתוב, הוא חושב שהוא סופר!"

-מה מצחיק?-

"אתה לא יכול לכתוב, אתה משוגע, משוגעים לא כותבים!"

-למה לא?-

"כי סופרים הם אנשים חכמים, שקולים, יציבים, מחושבים,

אתה לא אף-אחד מהם,"

-אז מה?-

"אז ככה, בנזונה מטומטם. אתה לא יכול לכתוב,

אתה צריך להיות באשפוז, באשפוז, באשפוז,

כל - החייים - המזוינים - שלך - !!!"

-למה?- 

"כי אתה מקולקל, אתה איש מקולקל,

אתה אפילו לא בהגדרה של בן-אדם, אתה יצור,

פריק, סייקו, מוטציה, טעות מזוינת של הטבעעעעע...."

והוא פרץ בצחוק משוגע.

מוזיקה אלקטרונית זה כמו פצצות מים לפרצוף

כאילו אתה מזיין נקבה מכוכב אחר

כאילו יש לך עוגת שוקולד,

ואתה דופק אותה לפרצוף שלך

כאילו אתה אוכל אננס ישר מהעץ

כאילו עושים יציקת גבס לזין שלך,

ועושים דילדו בדמותו בצבעים שונים,

והוא נמכר בטירוף

כאילו יש לך קעקוע של גולגולת על המצח,

וקעקוע של נשיקת ליפסטיק על לחי ימין

כאילו הכרית שלך בכל לילה היא תחת גדול של אישה שמנה

כאילו המים עשויים מעופרת, והחלב מזרע

כאילו יש לך זמן ל"היכרות" אחרונה.

ילדה טובה מבית טוב עם משקפיים,

אבל ההורים שלה הזניחו אותה רגשית,

ויש חשד שהם אפילו שונאים אותה

מ-כל מקום הם לא משקיעים בה מלבד כסף,

שאיתו היא פיתחה את תחביב הצילום,

וקנתה ציוד צילום יקר,

אפילו יש לה חדר חושך,

והיא מפתחת את התמונות לבד, בשיטה של פעם,

עם התמונות תלויות באטבים על חבל

אבל כשהוא בא, סתם כך, הוא רצה רק דבר אחד,

והיא ידעה את זה

הוא פיתח איתה שיחה, והיא זרמה איתו,

שעת לילה בגן ציבורי באמצע כיכר,

עם ספר צילום גדול פתוח על ברכייה,

ומצלמה משתלשלת מצווארה

זה לא יזיק לי, היא חשבה,

קצת יחמם אותי,

והובילה אותו לביתה

הוא היה מתוק וטוב, ועשה לה נעים,

אפילו נפרד כמו שצריך, למרות שלא הבטיח שום-דבר,

היא גם לא קיוותה

בין המון האנשים הוא נעלם לעד.

לא מרשים לי, לעזאזל, להשתין על עצמי,

למרות שזו מהות האושר הצרוף

אז אני נאלץ כמו כל המשעממים, האפורים,

להשתין, לעזאזל, באסלה של השירותים!

מה חטאתי שככה מגיע לי בחיים האלה?

אני ילד טוב, אני ילד טוב,

אני עליתי לתורה והקשבתי למורים,

ואפילו, לא תאמינו, כיבדתי בנות,

אז למה לעזאזל זה קורה לי, למה?

אני מרגיש כמו אישה שעברה הפלה

אני מתעסק עם מה שאני מתעסק ביום-יום,

כולם כותבים, את לא היחידה

וכשאני מגיע למסך הזה של המחשב לראות קצת סאדו,

זה סאדו מהסוג הירוד ביותר

לא ככה עושים סאדו, טיפשים!

מתנהגים כמו ילדים קטנים,

זה עצוב ובא לי לבכות

אני מרוויח את לחמי בעבודה קשה,

כל יום אני קם בבוקר עם הזריחה,

והולך לישון בשקיעה

זה לא חיים!

אני רוצה חיים מסודרים!

ואת באה אליי עם החתול שלך והזנב שלך,

ואומרת שאני צריך לאהוב את המוזר

בטח שאני צריך לאהוב את המוזר,

אבל המוזר לא יפה לעין,

ואין לי סיבה להישאר

הם מעמיסים אותי כאילו הייתי חפץ לקרונות משא,

ומסיעים אותי ברכבת העמק בכל רחבי המדינה

כולם עומדים בצד, צוחקים עליי ומצביעים,

ואני עשיתי בסך-הכול את מה שכולם עושים,

כלומר מה שעושים אנשים לא משועממים

ואת מסתכלת בחלון על זריחה גדולה,

ואומרת שאני צריך להישאר עוד שנה

עוד שנה ועוד שנה, זה לא נגמר

אנחנו לא זקוקים לזמן, אנחנו זקוקים לנחמה

אבל היקום האדום לא אוהב אותנו,

כי אנחנו משחקים בו בקצות האצבעות,

ואת לא מוותרת על האפלה שבך,

אני לא יכול לראות את השמיים מחשיכים,

זה גורם לי לבחילות

אם היא הייתה אומרת לי שזה פשוט וזהו,

שהכול גלוי וידוע ואין ממה לחשוש

אם היא הייתה מבתרת את חוסר הוודאות,

ומגרשת את העננים החוצצים בין האדם לאופק המרחבים

אולי אז הכול היה נראה כמו שאמור להיראות, ולא היו משחקים

אולי אז אפשר היה להגיד שיש ביטחון במילים.