בסבבה, כמו הליקופטר

ילדות קטנות עם קביים צועקות שהן לא יכולות לרוץ

והממשלה מגייסת שירים של אמנים מוכים בין שידורי התעמולה

אבא הולך לקנות לי אפרוחים בפיתה, כלומר פרגיות,

ואני גאה מאוד בארקדי דוכין וזמיר גולן על העבודה שעשו

עוד מעט יפרשו את החיים שלך כמו סטייק על במה לפני קהל

הילדים הגיעו עם אימא שלהם, ויש להם דעות צרות מאוד,

אני מדליק סיגריה ומינימום הזרקתי הרואין לגלגל העין

אבא הלך לקנות לי אפרוחים בפיתה, כלומר פרגיות,

ומישהו שאל יוצרת מחוננת עם נשמה זכה אם היא טבעונית,

היא ענתה "לא", והוא התפלא מאוד איך נשמה זכה אוכלת בשר

הרי ידוע ש-רק חזירים וערסים ופרחות אוכלים בשר...

אתמול עשיתי פיצה דקה, 6 דקות באפייה, 230 מעלות,

לשים בתחתית התא על נייר אפייה

לחכות דקה שניים לפני שאוכלים שלא תישרף הלשון

הרבה פלפל חריף ובצל, ובלי שקית התבלינים, הכי טוב

הילד רוצה להיות מנהל בית-מלון, ומדבר על ביז'נס

הבגדים שלי נראים עליי כמו סמרטוטים,

ואני לא זוכר מתי התקלחתי פעם אחרונה

עוד מעט ידליקו משואות ברחוב, ויצאו עם קלשונים לצוד חזירים

אני אשאף סיגריה ואכתוב סיפורים על אנשים בודדים שחיים יחד,

ולאונרד כהן ייתן מראה לכל,

ואם לא הוא, אז בוב דילן, ואם לא הוא, אז פינק-פלויד.

הוא מתעופף, אבל אני לא,

אני לא יכול להתעופף, כי אני צמח

אבל הוא ציפור, והוא מתעופף,

ומלקט אוכל מצמרות העצים שאני רוצה להגיע אליהם

יש לו מקור, ולי אין מקור

יש לו כנפיים, הלוואי והיו לי כנפיים

יש לו את צמרות העננים וגגות הבתים,

ולי יש את האדמה המלוחה

וילדים שדורכים עליי "בלי כוונה",

ומשאירים אותי עם יד שבורה

יש לו גוזל, ולי יש גרגיר קטן,

יש לו ביצה, ולי יש את אור השמש הטובה

כל שני וחמישי מגיע שמוליק עם מכסחת הדשא שלו,

ומתחיל לקצוץ בי, טבח, ללא רחמים

ואני עומד ככה עקום, מדמם מכל הגבעולים,

והציפור תוהה מעליי, מחרבנת לי על הענפים. 

השעון המעורר מצלצל

הוא מצלצל לי בתוך החלום, אבל הוא מצלצל

בחורה צעירה חושפת את שדייה, ודופקת בדלת

"מי זה?" "אני" "מי אני?" "אני"

לא תפתח למישהי שמכירה אותך וחושפת את שדייה?

טוב, נו, נדבר על מוזיקה וספרים,

נשתה משהו, נתגפף

השעון המעורר לא נכבה, גם כשאני לוחץ על הכפתור

אני מטיח אותו ברצפה

"מה אתה עושה?"

אבל הוא עדיין מצלצל, אני מטיח אותו שוב ושוב,

והוא מתפרק וחושף את הפעמון, שזה כמה רצועות מתכת

עם פטיש קטן, אבל הוא עדיין מצלצל, גם כשאני מוציא את הבטרייה

אני מעקם את הפטיש ואת רצועות המתכת,

את הבפ'נוכו של השעון, והוא עדיין מצלצל

לא מרימים את הכפתור אחרי שמתעוררים בבוקר,

כי אז הוא לא יצלצל בבוקר שלמחרת, אלא אחר-הצהריים

בדיוק כשישנים ורוצים לישון ובאה אליך בחורה עם שדיים,

ואתה נאלץ להתעסק בשעון המזוין ולקום באמצע שינה עמוקה,

עם צרבת, ראש מהדהד, ולהכין לעצמך קפה באיזה שהיא צורה.

תאילנד הייתה טובה אליי,

בייחוד כל הבחורות המלוכסנות עם הזין

אבל אני, אני רציתי משהו אחר,

שונה,

אני רציתי לשרוף את בית-הספר הישן

זו הייתה שעת לילה מאוחרת,

הייתי ליד בית-הספר הישן

לא באמת רציתי לשרוף אותו,

אבל חשבתי שזה יכול להיות נחמד

ישבתי בחצר על סיגריה, והקשבתי לנגינת הירח

אורות הבתים הרחוקים מצמצו אליי,

בישולים, טלוויזיה, מקלחות, וסטיות מיניות

חשבתי שלא טוב היות אדם לבדו,

וזה נחמד כשיש לו חבר

הלכתי הוזה וצולע אל שער בית-הספר,

רציתי לצאת ממנו, ולבקר את חברי הטוב

חברי הטוב הוא באמת חבר טוב,

למרות שאני מטורף, הוא אוהב אותי,

ושומר עליי

בשער הברזל של בית-הספר נכנס איש גדול,

עם כלב גדול

גם כלב יכול להיות חבר טוב לאיש בודד, חשבתי

הכלב נבח אליי, אבל אני לא פחדתי,

זה היה דווקא חמוד, למרות שהוא היה כלב גדול

בתגובה האיש הגדול היכה אותו חזק -שוט- ברצועה,

הכלב *צרח*

הדבר הכי נורא שבן-אדם יכול לשמוע,

זו צרחה של כלב

היא קרעה לי את כל הפ'נוכו של הלב

החבר שלו מרביץ לו... הוא מרביץ לחבר שלו...

התקרבתי אל האיש הגדול, ולחשתי לו באוזן -

"שכחת משהו," ושמתי לו סכין בלב

הוא צרח כאילו שחטתי אותו,

הלוואי והייתי שוחט אותו, אבל רק שמתי לו סכין בלב

הלכתי משם.

פרנקי הלך להוליווד ביום שישי,

בדיוק ב-13:22 ומאז לא חזר

מצאו אותו אחרי כמה שבועות,

מכוסה מכף רגל עד ראש הרואין,

לא רואה, לא שומע, ולא זז

הוא היה בדירה שלו,

היא הייתה מוזנחת ומטונפת,

כלים בכיור, שיירי אוכל,

צואה בשירותים, שערות במקלחת

על השולחן היה -

וויסקי-ערק-וודקה-קוניאק-טקילה,

ושיירי סמים שהתפזרו לכל עבר,

וריחפו באוויר הדחוס כשהחברים שלו פתחו את החלון

העיניים שלא היו פתוחות, בוהות, והוא מצמץ מדי פעם,

שום-דבר מעבר לזה.