בסבבה, כמו הליקופטר

וכשהוא מדפדף בספר, הוא רואה פרצופים

ילדים קטנים רעבים שלא מבינים איך פועל העולם

ויש שם בתים עשויים פח, ושטיחים על רצפת העפר

אלו לא ממש שטיחים, אלא שמיכות

אנשים סגורים בבניינים כל היום והלילה,

אנשים סגורים בתוך מכוניות

אנשים סגורים בתוך עצמם,

ונפתחים רק כדי לאכול פיצוחים

הפה בטלוויזיה מדבר הרבה, ויש לו פה גדול

הוא אומר הכול, הכול, ולא יודע את הדברים החשובים

יש עין מזכוכית שמצלמת את כל החדר,

ובכל חדר יש עין כזו

מקלות קטורת מעלות עשן בפינת החדר,

ובקבוק חתום חצי מלא של קוניאק על מדף המשקאות

יש כרוזים בשמיים שמודיעים ואומרים ומודיעים,

ומסדרים לאנשים את הראש,

כמו שהם רוצים שהוא יהיה מסודר

ורעם של ברק שחוצה את השמיים ופוגע במטוס,

ומחשמל את כל תפאורת הלילה, בעוד המטוס צונח,

ומתפרק לחלקים, וגם האנשים בתוכו מתפרקים.

אז הוא שומר את הילדים שלו בתוך אגרטלים

הם צומחים, וגדלים, ולומדים,

והוא מאכיל, משקה ומטפח אותם, כי הילדים שלו הם פרחים

הם צומחים בפינות הסלון,

אבל לפעמים הוא מניח אותם על השולחן,

כדי שיאכלו או יצפו בטלוויזיה

יש נרקיס שחור שרוצה להיות מוזיקאי רוק כשיהיה גדול,

עם גיטרה חשמלית, נשים, אלכוהול וסמים,

וכמובן הרבה יצירתיות ומרד

יש את השושנה שגבעוליה מלאים קוצים,

והיא רוצה למצוץ מאנשים את הדם,

לקחת את הכסף שלהם ואת הכבוד,

ולזמום מזימות נבזיות ורעות לשעשוע פרטי

יש את ה-ורד ה-ורודה שרוצה בסך-הכול אהבה אמתית וכנה,

ולא מבינה למה אהבה כל-כך קשה למצוא, אם היא נמצאת בכל פינה

ויש את הסחלב הלבן שאוהב סקס ורוחניות,

ומתנזר מהרבה דברים, כמו אלכוהול וחומרים,

טלוויזיה, אינטרנט, רדיו, סיגריות וסוכר, בשר ופלפל,

ומקפיד לעשות יוגה כל יום, ולהתבודד שעות עם הטבע

הוא אוהב את כולם, וכולן, כשהם מפיצים ניחוחות של פרחים בסלון,

וצובעים את החדר בצבעים עליזים שמריחים כמו רוח נעורים. 

הוא התגבר על זה כאילו כזה,

ועכשיו הוא יכול לעוף

כאילו לא ממש לעוף כמו ציפור,

אלא לתת לדמיון שלו לעוף, כמו ציפור

כאילו הוא יכול לחשוב משוחרר כזה,

על דברים שהוא לא חשב עליהם לפני זה

כאילו זה כזה שהאופקים שלו מאוד רחבים,

והוא רואה רחב את המציאות,

וחושב במרבית המוח שלו,

כלומר ב-מה שניתן לחשוב

כאילו הוא לא רק חושב,

הוא גם מרגיש את הדברים,

בגלל זה צריך להיזהר כדי לא להרגיש דברים רעים

כאילו הוא חושף את עצמו לרגשות חיוביים,

וחוסם את עצמו מרגשות שליליים

כאילו הוא יודע אבל בוחר לא לדעת,

כאילו הוא מרגיש אבל בוחר לא להרגיש

כאילו הוא יכול לחשוב הכול, אבל בוחר לחשוב פחות

כאילו זה דבר כזה שאתה רואה אותו בכמה עדשות,

ובכמה פריזמות, ובוחר לא להשתמש בחלק מהם

אבל הקטע זה שזה אפשרי,

וזה גם מסוכן, אבל נותן תחושת כוח,

כאילו בעצם הבן-אדם יכול להחליש את עצמו,

אם יבחר

אבל למה יבחר.

מה הולך בימים אלה,

בשערי העיר, ליד המזרקה,

איפה שממוקם סניף הדואר

הרבה בלגן של מי אני מה אני,

איפה אני עומד

השרירים בזרוע לא תפחו

הארץ שלי גשומה ונקברת

שומרים בחצות הלילה מניפים חרבות,

הדם מטפטף זולג לאורך המוטות המושחזים

סתם אחד בצד, משקיף על העולם,

חושב כמו כולם

מזייף מים עומדים בצינורות חלודים

הזמן עומד מ-לכת בארץ הקטנה,

קרח תקוע במרזבים

שירים לא אומרים כלום,

תמונות נעות הפכו לאתמול

צל שהולך ברחובות, ועין לא רואה

רוח רפאים.

אני אוהב את האצבע שלה

שהיא מכניסה לתוך פי

ונותנת לי למצוץ אותה

כמו הזין הכי טעים בעולם.

>>>>>>>>>>>>>>>>

השמיים שלי מורידים גשם

על עורפי, עיניי, לשוני

היד שלך מתחפרת

עמוק-עמוק בסבך שיערי

הדופק שלי פועם

כחול ועמוק לתוך הבס.

>>>>>>>>>>>>>>>>

את ואני, כל לילה, כל יום

נהיה ביחד

השמיים כחולים בגן-העדן מעל

תדברי אליי, מתוקה, במסר האהבה.

>>>>>>>>>>>>>>>>>

תדבר אליי, אהובי

אל תבין אותי לא נכון אם אני קצת מסוחררת

אני רואה אורות ניאון,

היכן שדורכות רגליי

אני רואה את המסתורי בך,

אל תבין אותי לא נכון.

>>>>>>>>>>>>>>>>

כל יום ויום בלי יוצא מהכלל

שני אנשים נפגשים סתם על הרחוב

נדמה שלא קרה שום-דבר,

אבל יש משהו באוויר.

>>>>>>>>>>>>>>>>>>

אולי אהיה כאן מחר,

אבל הייתי כאן אתמול

זה היה לא ייאמן,

אז לא נקלקל את זה לתוך הבוקר.

>>>>>>>>>>>>>>>>>>

מכירת חיוכים לפני חיסול

של החיוך הגדול מכולם

שמחייך כל הזמן

את החיוך שכולם מחייכים

גם אני מחייכת

חיוך קטן ושקט

אתה לא יודע, אני לא מכחישה

אתה לא מעניק, ואני לא מבינה

איך אתה יכול,

שלא לחייך.

היא הלכה יותר מדי לאן שהיא הולכת, אבל אני לא הסכמתי שהיא תלך. בגלל זה היא כעסה מאוד, ושברה צלחת, ושברה כוס, ושברה תמונה, ושברה לי את הצורה. אני יצאתי מדמם מהבית ונדדתי ברחובות, ואנשים שאלו מה קרה לך, מה קרה, ואני אמרתי שנשברה לי הצלחת, ונשברה לי הכוס, ונשברה לי התמונה, ונשברה לי הצורה. אז הם הפנו אותי לתחנת המשטרה להגיש תלונה. ישבתי עם השוטרת הטובה ושטחתי לפניה את כאבי וצערי, מה קרה, היא שאלה. נשברה לי הצלחת, ונשברה לי הכוס, ונשברה לי התמונה, ונשברה לי הצורה. היא אמרה שהיא תתפוס את האשמים, ואני אמרתי שיש רק אשמה אחת. יצאתי מתחנת המשטרה והלכתי בשלג עשר קילומטר לבית זה שלי, וראיתי פתק על הדלת, "בן-זונה, עצרו אותי, בגלל ששברתי לך את הצלחת, ושברתי לך את הכוס, ושברתי לך את התמונה, ושברתי לך את הצורה." נכנסתי לבית, והכול היה אותו הדבר, חוץ ממנה שלא הייתה שם, כי עצרו אותה בגלל ששברה לי את הצלחת, ושברה לי את הכוס, ושברה לי את התמונה, ושברה לי את הצורה. עשיתי מקלחת חמה ונכנסתי למיטה בין כל השמיכות, וחלמתי ששברו לי את הצלחת, וששברו לי את הכוס, וששברו לי את התמונה, וששברו לי את הצורה. כשהתעוררתי חשבתי שזו הייתה תמונה יפה, וחבל שהיא נשברה. 

זה בגלל שאני לומד לעברית,

את התווים האלה שפעם היו מנגינה,

שנוגנה על גופך המתחנן להזיע החוצה,

את המיניות שלו הגלומה בו עמוק מתחת לעור

אבל כשאני באתי בחצות אל בית זה שלך,

האורות היו כבויים והטלוויזיה שקטה ומרצדת,

ואת עשית ביד בלי לחכות לי, ואני ראיתי אותך,

ואת לא ידעת שאני רואה

אז מזגתי לי קוקה-קולה קרה מעם המקרר,

ונשכבתי על הספה הרכה, והבטתי בך,

מפזרת את מיניותך לכל שדי הלילה,

בעודך שוכחת מקיומי,

וצללים של דמותך מתרוצצים על הקירות,

כמו להגדיל את בבואתך

פורקנך טיפטף ממך לאט-לאט כמו מתוך כאב,

ואת גנחת כאילו משירים ממך עור ישן,

וטמנת ראשך בכר, ובכית,

אבל אלו היו דמעות שמחה

ואני הגעתי לקרח הגרוס בתחתית הכוס,

וחתכתי אותו בשיניי,

ואת הבטת אליי, הופתעת, וחייכת,

ואני אמרתי לך שזה הלילה האחרון שלך בתור שפויה

"הו, טירוף נפלא,

כלבלבתך אני, קחני לטיול,"

אמרת וגנחת את שמי.