בסבבה, כמו הליקופטר

אני ישן שנת מלאכים,

כשהשדים המפלצות בי נוגסים

אני לא שולף חרבות... עדיין

פשוט תוהה לאיזה עומקים של פיגור הם יגיעו

יש לי למשל עכשיו על הסקאלה,

את תחנת הרדיו השנואה עליי ביותר

אני מתעב כל שיר וכל שדרן,

ובלבי לא מפסיק לקלל

אבל זה מפרה לראות ילד מפגר,

ממציא אידיאולוגיות דמיוניות, ועוד נותן להן סיבות,

דימיוניות גם כן

אבל אני לא שונא אותם,

זה עולם של מפלצות, ואין מה לעשות

אנשים נדחפים על-ידי דברים שכלל לא קשורים לנושא

יש מציאות אלטרנטיבית ששולטת במוח

אז תלעגו לי, תנו לי להתרגז,

אני נהנה מ-כל רגע להיות הכבשה השחורה

אבל לא אני הצבוע, אלא אתם,

שמוכנים לגדף ולקלל ולהקניט בשביל להגן על סיר הבשר שלכם

אבל תכלס אין לכם כלום,

בראש

ומכונית יקרה ובית יפה לא יכניסו שכל לראש הנבוב שלכם

לא כולם טיפשים - אבל כולם צבועים,

מתנהגים לפי קודים מסוימים,

פוחדים לצאת מהעדר - כי יש להם הרבה להפסיד

לי אין דבר אחד קטן להפסיד,

אפילו אני לא פוחד לאבד את חיי

אז כן, אני מוכן לשמוע את הגידופים שלכם,

ואני לא אשתיק אתכם,

ואני אאזין במלוא תשומת הלב,

כדי שתעזרו לי לתדלק את השנאה שלי אליכם.

אני מפעיל את החושים שלי על דברים שאני לא צריך

אני מריח ריחות שעולים הרבה מעל העיר הזאת

וגם אם העיניים אומרות אחרת,

אני רואה דרך דלתות נעולות של מעלה

בינינו שנינו יודעים שמשהו נרקם בינינו,

אבל אנחנו מעדיפים לטרוק דלתות

כולם ממזמזים את הזמן, וגם אנחנו,

כי אנחנו פוחדים, כי אנחנו עצלנים,

כי אנחנו מפקפקים בקולות הפנימיים

הרי כל מה שמלמדים אותנו ואומרים לנו,

הוא שלולית רדודה, ונוח לנו להאמין,

כי זה יותר קל

מי ירצה לקפוץ לעמוקים?

אבל בלי לדעת בכלל,

אנחנו חופרים את בריכת המים העמוקים לאלו שיבואו

אנחנו מזיעים ולא בשבילנו,

אלא לאלה שקוראים שורות אלה עשרות שנים מעכשיו

ואולי גם אנחנו נהיה, בצורה אחרת, בגוף אחר

ונדע ונבין יותר

ואת לא תלכי ממני, ואני לא אלך ממך,

ובכלל לא יהיו סיבות

אנחנו נלחמים כשבידינו קני סוף במקום חרבות,

והיקום עומד עצל ומשתומם

כל מה שאנחנו, כל מה שיכולנו להיות,

כל מי שאנחנו באמת,

הכול עומד למבחן הזמן - שמ-עבר לזמן

ואולי ככה זה צריך להיות, ואולי אלה אנחנו שמערימים מכשולים בדרכנו,

אבל באמת שלא נדע אחרת - כשלא נותנים לנו לדעת אחרת

כי כשצוללים לעמוקים - לא רואים כלום

אף-אחד לא מתחזק מים עמוקים עכשיו,

אף-אחד לא שם רהיט או רעיון להישען עליו

אז במקום זה אנחנו מרגישים, אבל לא יודעים,

ושרים לה-לה-לה בעודנו הולכים בחשכה,

עם פנס קטן מאוד

אבל פעם גם פנס קטן לא היה.

רעש רפה סנטימנטלי יונק מוקיון

קלסתר פנים צרח פליאה מזג מוקש

נדבן נדנד נדל נד נדנדה

כביש כבוש שמנמן שמע בקול מישהו.