יש אנשים שיש להם.

שיש להם לאן ללכת

ומאיפה לבוא

ולמי לחזור

ולמי לגנוח באוזן

ואת מי לכרוך עם הרגליים

אני מתיישבת לכתוב

והדופק שלי גבוה

רק מלהזכר בסרט הזה.

מלהזכר איך הרגשתי

שלהם יש

ולי אין.

יש אנשים שיש להם

בשביל מי לסבול

ומי שיכאיב להם

ומי שיאהב אותם

בדרכים הכי הזויות ולא ברורות

אבל זה טוב בקטע מטורף

ויש אנשים

שיש להם פורנו מעוות

ושיש להם במה להתבייש

שאין להם לאן לחזור

לאיפה ללכת

או מאיפה לבוא.

יש להם

חברים

דמיוניים

שיאנסו אותם בצ'ט רולט

ויש להם

מי שישלח להם הודעה

רק כשהוא רוצה שתפתחי רגליים

ויש להם

אוכל

שהם רוצים להקיא

וכלבה שהם אוהבים לנשק

אבל זהו.

יש לי הכל

ואין לי כלום.

סליחה

מכל חולי הסרטן

אלו שעדיין פה, ואילו שאינם

וסליחה בעיקר ממך

שאני מנסה לשאוב פרופורציות ממה שקרה לך

כל יום מחדש

אבל לא מצליחה לעשות כלום

חוץ מלשאול את עצמי

למה אין צדק בעולם הזה.