| 2/2007
חיים רמון שוכב על הגדר
בהמשך לפוסט ולתגובות אלה:
יקרה,
כפי שאת רואה זאת, רמון נשפט מראש על יהירותו, שכאמור - גם בעיני דוחה וגם
מסוכנת לנשים."תפס בפניה.." זו גרסתה, ובהנחה שזו אמת, ניתן לפרשה בדמיון
הן ככפייה והן כמשהו מחזר/רומנטי/ענוג/חושק - כל מיני דברים שאשה בהחלט
יכולה לאהוב ולרצות. הכל תלוי בהקשר, נכון? לאחר מעשה ניתן לתת פרשנות כזו
או כזו למעשה...הוא לא שאל אותה במילים אם היא מסכימה. כמה גברים שאלו
אותך לפני הנשיקה הראשונה עם הלשון - אם את מסכימה?
הנכות שאת מתארת היא נכות של גברים מהדור המבוגר יותר, נראה לי, דורי/דורו
של רמון, אבל לא של כולם, ולא של נבחרים בהכרח וכמובן שטוב שסופסוף היא
מטופלת טיפול שורש שכזה.
אבל האמת מעל הכל!
ובמקרה רמון הטיפול שורש הגיע עד לקרביים של המעיים וחרג הרבה משורש השן..
זהו טיפול שקרקע פוריה עד מאד, מהרבה היבטים, צפתה לו, ולכן לא יכול היה
להסתיים אחרת.
חיים רמון יצא אשם בכך שלא טרח לברר אם הבחורה שהרגע התרפקה עליו בשביל
הפוזה של הצילום מוכנה לנשיקה עם הלשון. אבל משנישק, והיא נרתעה או סתם
עזבה בבהלה או בהתרגשות את החדר, כי הסלב החתיך הוד מעלתו השר נישק אותה,
ורצה לספר לחבר'ה (סתם תסריט הזוי על אשה צעירה ומתקדמת ב מאה העשרים ואחת)(היא ספרה ל 13 אנשים שונים במשרד על הנשיקה, ובקשה מכל אחד מהם לשמור סוד, כך כתוב בהכרעת הדין)- הוא לא רדף אחריה ואחז בה בכוח, נכון?
רמון אשם בכך שלא ברר את רצונה.
השופטים לא תארו יותר מידי כפיה. או איום. או שימוש בכוח. תוך 2 שניות הוא
הבין את מה שלא ברר בעצמו והכל נגמר. 2 שניות זה זמן סביר להבין משהו שלא
חשבת עליו בעצמך קודם כי אתה יהיר. אנא ממך התיחסי , ציירי לי תסריט,
הכנסי לפרטים - איך יברר גבר אם אשה רוצה ומסכימה לנשיקה עם הלשון. האם שפת הגוף ומכלול סימנים לא שמשו את כולנו עד היום ביחסי גבר/אשה? כמובן שמאצ'ו יכול לטעות בחוצפתו ובמאצ'ואייותו. ושישלם על זה מיד!  וכמובן שאשה יכולה להתחנחן כמה שהיא רק רוצה בלי שהוא יחשוב שזה מאשר לו לשון בפנים. הפוזות לצילום וההתחנחנות המתבדחת, הלא רצינית, ה"בצחוק"אלו מעשים שלה, שהיא זכאית לעשותם, והם אינם מקנים שום זכות לאובייקט שעליו הפעילה את הפוזה וההתחנחנות לחשוב שהיא רוצה לשון בפנים. זו האמת המכוערת שגם אני מאמינה בה. פתאום החופש והזכות על גופי נראים קצת עקומים.
את אוהבת את זה?
האם הגזמתי בדברי?
סרסתי?
השמצתי?
אני ישנה כבר. אני לא צעירה. ובכל זאת אני מנסה לחוש את מה שהזמן מעולל ומשנה לא רק בקמטים שלי ובצבע שערי אלא גם ברוחם של אנשים צעירים וברוחן של נשים צעירות.
הנה הקדמה, הנה מה שהזמן הביא:
מותר לאשה להתחנחן, לפלרטט, לעשות פוזות למצלמה שכוללות חיבוק והיצמדות לגופו של גבר, מותר לה לעשות מה שהיא רוצה, כולל מגע קרוב בגופו של גבר, וכל זה , כמובן, לא נותן לו שום זכות לחשוב שהיא רוצה בו. נכון ככה זה היה תמיד, מעשים כאלה נתנו לגבר זכות לחשוב שהיא רוצה בו. עכשיו הכללים השתנו. היא יכולה לעשות זאת והוא אסור לו לחשוב שום דבר על כך. הוא מותר לו רק לברר בנימוס מה משמעות הדברים.
זוהי הזכות על גופנו.
זהו החופש שלנו.
זוהי הקידמה, שהגיע הזמן שיאמץ אל ליבו כל גבר. (כותבים קדמה בלי יוד, אבל למען הסר צל צילו של ספק...)
בהן צדק שאני מאמצת אל לבי את הזכות המלאה על גופי ומעשי.
אבל כשעושים שימוש מטופש בזכויות האלה זה די מסריח. לא פחות מיהירות של מאצ'ו מזדקן. אולי זקנתי גם אני יותר מידי ואני לא ממש מצליחה להפנים את הזכות לחנחון ללא אימפקט כלשהו.
והיכנסי נא לעוד פרטים, בבקשה - איך שופטים, שבטרם נהיו שופטים הם היו בני
אדם רגילים, והם רוצים להתקדם בקריירה שלהם כמו כולם, והקידום הזה עלול
להיפגע מהאיש שאותו הם שופטים - איך הם יכולים, עם כל רצונם הטוב ויושרם -
לשפוט אותו ביושר? המילה שלו נגד שלה - והערפול הנוראי של יחסי גבר אשה -
זה החומר שהיה להם.
היא נתנה לו מס טלפון לאחר מעשה, וההסבר שלהם? "אל לנו לשפוט.. אדם בטראומה מגיב בצורות שונות שאי אפשר לנו להבין".
אכן אמת. גם רמון בטראומה, ומה הפלא שניסה להציל את עורו בטפשות ובשקרים.
גם אותו לא צריך לשפוט על השקרים שחשב שיצילו אותו. הוא גם לא עמד לדין על
השקרים אלא על הכפיה לכאןרה.
צריך היה לשפוט אם חד משמעית יכול היה לדעת שלא רצתה נשיקה ואף על פי כן
נישק אותה. אם לא טרח לברר, מתוך יהירות, ועזב אותה כשהסתלקה, הוא מגעיל
עד מאד, אבל לא אשם בכפייה.
אלא שעכשיו נפסקה הלכה: גבר, ברר ואשר וקבל מראש הסכמה מוכחת מהאשה שמולך לנשיקה עם הלשון. עכשיו כל גבר בישראל יודע איך לנהוג.
יקרה, חברות יקרות עד מאד - רצינו שזה יקרה, שיבהירו לכל המאצ'ואים שהם לא יכולים ככה סתם להידחף עם הלשון.
זה קרה. חיינדלך (התחנחנות קלילה) זו לא רשות ללשון בפה .
מריר מאד.
חלק שני-
אני שמחה שנוח ונעים לך לדון ולהדיין איתי. באמת. :) זוהי מחמאה לי.
ולגופו של דיון: האם נראה לך שאני לא מבינה לליבה של אשה שלשון של גבר נדחפה לה בלי רצונה?
האם נראה לך שאני מאמינה שאשה לבושה קצר וחשוף בעודה שוטפת רצפת ביתה,
מתגרה בגבר שנכנס במקרה הביתה, ושצריכה היתה האשה הזו מיד ללבוש משהו
מצניע?
אבל המקרה שתיארת לא דומה למקרה של ה', נכון? את שמרת מרחק בטוח - ואני בעד ששום אשה לא תצטרך לחשוש ולשמור על מרחק בטוח!!! אשה לא צריכה לפחד מגבר חרמן.
אבל החיילת הזו, התנהגה התנהגות שיכלה להטעות גבר. היום האיש שלי
שאל אותי: באיזו זכות היא שמה עליו את הידיים שלה, כשרצתה להצטלם איתו?
האם זו לא חדירה למרחב הפרטי שלו? הטרדה מינית? נגיעה שלא ברשות? מה השטות
הזו של השופטים לקבל את דבריה "זה בשביל הפוזה של הצילום"... זוהי המציאות
החדשה של חופש וקדמה שאני צריכה להבין שאני לא מסוגלת להפנים?
עדיין, צריך היה לברר במשפט אם רמון יכול או לא יכול היה לדעת משהו על
רצונה. כי לא היתה הלכה קודם למשפט - שגבר צריך לברר את רצונה של אשה. היה
ויש חוק שאסור לכפות חדירת לשון. איך יודעים אם היתה כפייה או לא?
איך יודעים כשעדיין אין הוראת חוק לברר זאת במילים מפורשות? אי אפשר לדעת. רק לשער, לנחש, להעריך ו...לטעות.
חיים רמון בטפשותו ויהירותו לא הציל את עצמו מתביעה בהתנצלות בפניה. הוא נתפס בילדותיות להאשמה, שאולי יש בה אמת - היא התחילה אתי.
גם סביבי היו גברים שולחי ידיים. גם אני חוויתי. לכן כל היהירים ושולחי הידיים צריכים לדעת שייענשו על כך ושאסור.
אבל עוד לא שמעתי דבר וחצי דבר על המשמעות והגבולות בין היותך אישה מפתה
מעצם קיומך, לבין שליחת ידיים של בחורה לעבר כרסו של גבר מזדקן. שאשה תעשה
עם עצמה מה שהיא רוצה.. שתלך עירומה אפילו, אסור לו לגעת בה ללא רצונה.
אבל כשהיא נוגעת בו? מחבקת אותו? אולי היה כדאי שהיא תקדים ותאמר - השר, זו רק פוזה, אל תחשוב שאני רוצה לשון בפה שלי.
אני תמהה שלא הגיש תביעה בגין הטרדה מינית
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
