| 7/2002
עידן חדש
עוברים עלינו ימים מיוחדים. מצב רוחנו טוב עד חגיגי. גילויי האהבה שלנו שמרטיבים את כל הבית מעורבים במילים שמהלכות על קרקעית הנפש שלנו. אם יש מודל לאינטימיות הרי אני עכשיו בתוכו.
סייברלייף ידידנו מצטער שהיא השתנתה מאז פגש אותה לפני שנים....(השינוי הוא החיים!!) ואני? אני זוכרת עד היום, 32 שנות נישואין, את המחשבות שחשבתי כשהחלטתי לומר לו כן. חשבתי לי - עם האיש הזה אני בטוחה. טוב להיות בצד המתרס שלו. הוא ידאג לשנינו ויהיה לי תמיד עם מי לרקוד. והוא מצחיק אותי.
הרבה דברים השתנו. אני יודעת מה לא השתנה. עם האיש הזה אני בטוחה.
ובאשר לריקודים. שנים נעדרו הריקודים מחיינו. שני אוהבי תנועה ומוזיקה שכמונו, הגלינו מחיינו את השמחה הזו. אלף סיבות לכך, כמובן. ישירות ועקיפות. ההר שקם בינינו דחף את המוזיקה והריקוד מהשיתוף שלנו.
עכשיו שניערנו הכל, ופתחנו מגירות נשכחות, והצבענו על המגירות המאובקות שמחכות לפתיחה, מצאנו גם את מגירת הריקודים. והנה זה בא. הארה שכזו, מחברת עבר רחוק לעתיד קרוב - הולכים לרקוד! אחת מהצעות הייעול לחיים החדשים היתה זו. שנמצא לנו פעילות גופנית משותפת (סקס זה לא הכל בחיים). ועכשיו נרקוד.
האיש רקדן מעולה, אבל מה? לא היה מסוגל לשתף פעולה בריקוד. וירטואוז בכוריאגרפיה שלו ובביצוע הגמיש והקליל, אבל - לבד לבד לבד..
ואני? כמהה לריקוד זוגי. לא וירטואוזית כמוהו אבל יודעת לזוז היטב כשיש מוביל חכם. וככה תמיד נטשנו ריקוד באמצעו , במין עוגמת נפש ואכזבה, הנה שוב לא מצליחים לרקוד יחד, כזוג.
הערגה הזו למימוש ההבטחה של אותם ימים ראשונים, הוו, היא לא נשכחה. ועכשיו האיש אומר - נלך לרקוד!
לא שוב - אי אפשר לרקוד איתך, את לא יודעת מה אני רוצה. (תודו, אמירה מוזרה..לדעת מה הוא רוצה מבלי שיאמר...אבל ככה זה מאצ'ו :)) ) עכשיו נלך לרקוד אצל מדריך.
אם תשאלו אותי - מאצ'ו רוצה מדריך לריקודים - אלו ימות המשיח. זה יותר ממטפל זוגי. הללויה.
בתחילת שבוע הבא יחול יום נישואינו.
אנחנו מתחתנים מחדש הפעם. (סייברלייף ידידי, זה כבר קרה לנו לפני כחמש עשרה שנה, שהתחתנו פעם שניה. אז זה היה משבר הארבעים. עכשיו זו החתונה השלישית. איזה כיף.)
יש לנו לתת זה לזו מתנה נועזת, פראית ומאתגרת.
אנחנו פותחים את נישואינו. אנחנו מרשים לעוד אהבות להתקיים בחיינו. אנחנו בוטחים זה בזו שחיינו המשותפים חזקים מכל אהבה אחרת. כל אחד מאיתנו חש בתחושה הלא טובה, קשה, מעציבה, שמלווה את הצורך של זולתו באהבה האחרת (ואין צער על הצורך שלי/שלו, הה?). בכוח המוח אנחנו נתגבר לחלוטין על כך ונלמד לתת זאת בלב שלם. כי ככה שנינו מבינים שצריך להיות. אנחנו נהפוך את ההגיון לרגש. בדקנו אם אנחנו רוצים לוותר על כך. ולא. לא רצינו.
הנה מצאנו אותנו רוצים עוד ומצאנו שזה כואב. אם נוותר על האהבה האחרת יכאב פחות? יופי! גם לי גם לך לא יהיה!!! המחשבה הזו פשוט לא עברה את הפילטרים שלנו.
הוא נהנה לו שם עם אשה אחרת. ואני - עם האחר שלי. למה שאעמוד בדרכו? או הוא בדרכי? בשם מה? בשם האהבה? הרי בשם האהבה אני אמורה לרצות שיהנה בכל רגע אפשרי! ובשם הצניעות אני מסוגלת להודות שעל אף שאני אשה נ ה ד ר ת - יש חור אחד בליבו שאני לא יודעת למלא. וגם בליבי אחד כזה. וכמו שאני אוהבת את שני אהובי, את האחד מפני ש... ואת השני מפני ש.... כך ברור לי שגם הוא יכול לאהוב אותי מפני שאני כל כך נהדרת וגם אותה, מפני ש...ואין אהבה אחת עומדת במקום האחרת. יש מקום לכולם.
זהו. ביום נישואינו ה32 , מתוך אהבה עמוקה זה לזו אנחנו עושים כבוד ויקר לכל האהבות. תאחלו הצלחה עם פתיחת העידן החדש.
איילה מלאך-פינס כתבה ספר נפלא ושמו - צילה של אהבה: קנאה רומנטית. מדע ומחקר שכולנו יכולים לקרא. ספרה זה חיזק אותי מאד. בעיקר הפרק הדן בנישואים פתוחים. האמירה העיקרית שם - יש עוד כמונו שהצליחו. אני לא לבד על הכוכב הזה ששמו נישואים פתוחים.
| |
טו באב חג האהבה - האמנם?
מה שאני רואה הוא עוד יום קניות חגיגי: פרחים/שוקולד/דובי/נר ריחני, העיקר משהו....
ועוד ערב שבו יוצאים למסעדה עם נרות, כי זה מה שנחשב רומנטי.
עוד יום שבו התקשורת צועקת "אהבה אהבה" ומנסה לצוד רייטינג תוך העלאת חומרים לעוסים.
יום שנחגג אי שם בעבר הרחוק, חג של הולדת אהבות חדשות, שבו רקדו בכרמים, לבשו לבן, שחקו תופסת בנים -בנות , וגם מחבואים, והיו בטח דרבוקות ויין צעיר - נהיה ליום קניות אמריקאי.
חיפשתי קצת מקורות ברשת להרחיב על החג שהיה. הפתעה! באתרים רחבים ועשירים על יהדות וחגים, לא מצאתי דבר על טו באב. יודעים למה? זה לא רציני בעיניהם, טו באב. אולי אפילו מסוכן. טוב להסתיר יום כזה ברעלה. חג פגאני של פלשתינים.
מצאתי בכל זאת שלושה אתריים שמספרים בנחמדות על טו באב.
בעיקר איך לא קנו אז כלום אלא עשו באמת שמח....
rt.org.il/year/2bav/page1.htm
http://www.chagim.org.il/tubeav6.html
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/arbaah-4.htm
| |
ועוד קצת
עכשיו אני מנסה להבין את המערך החדש. אם כל הבית רטוב מהסקס, זה אומר שהצגתי רוח נמוכה והרווחתי את סקסי ביושר?
ואם רוחי באותו מקום שהיתה, גבוהה כתמיד, זה אומר שהמאצ'ו כבר לא מאצ'ו על פי שיטתו, כי הוא מתמסר?
מה פה קורה פה.....
הנה עוד תמונות של מה שקורה פה:
אני מנסה לתכנן פגישה עם אהובי האחר, ואנחנו מדברים על שעת ערב מוקדמת. זו שעה שהאיש כבר בבית ואם אני יוצאת, מתבקשת איזו מילה.
ויש לנו הרי הסכמה שאין מה להסתיר יותר. אז מה אומר לו? אני יוצאת לפגוש את החבר שלי?
זה אידיוטי. לא בא בחשבון. זה לא דבר שמישהו רוצה לשמוע! ולהמציא המצאה גם לא בא בחשבון.
אז ויתרתי , עד שזה יסתדר בשעה שבה לא מתבקשים הסברים.
וזה עדיין לא מצא חן בעיני.
שיתפתי את האיש בסיפור הזה. תצאי בשעה אחרת, הוא אמר, וגם אילו יצאת, לא היה קורה דבר...
אבסורד לא פתור....
זה ייפתר כשאוכל לומר לו שאני יוצאת, ושנינו נרגיש לגמרי נוח עם זה. וגם ההיפך כמובן.
כשזה יקרה - נהיה באמת ילדים גדולים.
בינתיים, כאמור, רטוב פה. בכל זאת הדבר האמיתי שמתרחש הוא לא חשיפת הסודות .
הדבר האמיתי הוא שבירת מעגל הטענות . עשרות שנים הוא אומר ככה ואני עונה ככה. ושוב ושוב ושוב...
כמו אצל הרוב.
ואני יוצאת תמיד מתוך עורי ומתבוננת מן הצד בטענות ושואלת את עצמי אם יום יבוא ונהיה מסוגלים לעשות כבוד אמיתי לטענות האלה. להקשיב להן ולהיענות להן .
נראה שכל פעם הטענות יותר ממוקדות. מדויקות. לא בדיוק מעגל שבו אנחנו רודפים זו אחר זה, אלא ספירלה, ואנחנו דוהרים לתוכה פנימה, אכן מרדף, אבל יש נקודת סוף. המעגל הספירלי הולך ומצטמצם וקטן, עד שנותרים הוא ואני והאמת שלנו, שעכשיו נאמרת נקי נקי נקי.
עכשיו שמיקדנו בדיוק את הסיפור הגדול שבינינו והעמדנו אותו בתוך משפט אחד בלבד, אנחנו יכולים למלא את השקערוריות שבנפשותינו, איש לרעותו...
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
